 |
אני לא יודע, למרות שאני מסכים עם דבריך יותר מאשר עם רוב הכותבים האחרים, יש לי חשד עמוק כלפי מי שטוען שאילו היו מבצעים את מה שהוא הציע, הכל היה פחות או יותר ורוד.
יש רק כשל אחד בדבריך - ההנחה שאילו כל היעדים היו מושגים, היו לישראל פי שניים הרוגים. לדעתי, היו הרבה יותר. מה שאתה מתאר מצריך שליטה מוחלטת על כל תאי השטח מהגבול הצפוני עד לליטאני, מצב בו חיילי צה"ל היו הופכים למטרות נייחות עבור לוחמי חיזבאללה שהיו יוצאים למשימות התאבדות. אני מסכים שחיזבאללה היה חוטף מכה אנושה, אני מסכים שיחס האבידות היה לטובת צה"ל באופן משמעותי, ועדין, היו יכולים לההירג מעל ל-300 חיילים.
אז מצד אחד, מותם של רבים זו סטטיסטיקה, ואנחנו לא יכולים לשים לב לכל אחד בדרך להשגת יעד. מאידך, יש גבול מסוים שמעברו זה כבר לא משתלם. ערך חיי האדם, ובמיוחד החיילים, "הבנים שלנו", מאוד גבוה בישראל. יש בזה משהו רע (יש קשר ישיר בין הגישה הזו לעיסקת השבויים המבישה), אבל יש בזה גם משהו טוב. בסה"כ, המטרה האסטרטגית, היא שמירה על חיינו, אתה קצת מציע כאן לשפוך את התינוק עם המים. שלא לדבר על היום שאחרי, ברגע שאתה נכנס למבצע כ"כ עמוק, אתה לעולם לא יכול לדעת לאן זה יתפתח, ויש יותר מאינספור דוגמאות, אבל הטובה והקולעת ביותר היא כמובן 1982.
ועוד דבר - אתה מציין את הכשלים התפיסתיים שבמעבר מה"לחימה" בשטחים ללבנון, ואתה צודק. אבל זה היה המצב הנתון ב-2006. יש גבול לכמה אפשר לחזור אחורה ולהגיד "מה היה אם". מה גם שהעלייה ביכולות השיטור והשמירה על חיי חיילי צה"ל הביאה אותנו להישגים בשטחים. מדובר בתופעה הכרחית ובלתי נמנעת.
היות וברור לחלוטין שהשמדת החיזבאללה והחזרת החטופים באמצעים צבאיים הן מטרות לא ריאליות, המטרות שצריך היה להציב הן פשוטות - צריבה תודעתית במוחם של חיזבאללה וארגונים דומים לו שמעוניינים לפגוע בישראל. מה שאתה מציע היה משיג את המטרה הזו, אבל גם ההפצצות האוויריות, שאמנם לא שיתקו את ירי הקטיושות אך בהחלט היכו בתדהמה את לבנון והחיזבאללה, יתכן והשיגו את המטרה הזו. אני עוד לא החלטתי אם היה עדיף ללכת עד הסוף, כמו שאתה מציע, או להפסיק את המבצע ב-17 ביולי (אולי קצת מאוחר יותר, ואולי להפציץ תשתיות כמו שחלוץ ביקש ונדחה, בפעם הראשונה והיחידה לאורך כל המלחמה).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות