|
||||
|
||||
הפעם הראשונה שחשבתי על אתנול לשתייה הייתה כשכתבתי את תגובתי הקודמת בנושא, ואין ספק שההשהיה בין המחשבה למעשה הייתה קצרה ביותר. |
|
||||
|
||||
יפה. ועתה נעבור לחומרים מוכרים מחיי היום-יום. התרגעי, עצמי את עינייך וחשבי: "חומצת מלח לשתייה, חומצת מלח לשתייה, חומצת מלח לשתייה...", ואחר כך תספרי לנו איך היה (רק כדי להקל את התהליך: המיכל הירוק של החומצה הנ"ל נמצא בארון שמתחת לכיור המטבח, בין בקבוק האקונומיקה הלא גמור של אמא מלפני 22 שנה לבין מרכך הכביסה שכתוב עליו "מפיץ ניחוח פרחים משכר חושים", והתגלה שהוא גרם לך עצמך כאבי ראש נוראים ולשכן מהקומה הרביעית שכרון חושים כה עז שהוא פוצץ את צינור המים המחובר למכונת הכביסה שלך). |
|
||||
|
||||
אז זהו, שחומצת מלח מאוד לא מומלץ להערות אל גרונך. גם לא סודה קאוסטית, אם כי את תוצר הסתירה של שניהם כדאי להוסיף (במידה!) למזון. כך גם אתנול, שלגימה יומית ממנו בכמויות סבירות (מדולל במימן הידרוקסיל) מומלצת ע"י (חלק מ)הרופאים. |
|
||||
|
||||
למה אתה מקלקל הכל? מה, אתה לא רוצה שיהיה לאייל סוף-סוף סקופ: "מתה בשידור חי"? |
|
||||
|
||||
לא, לא - חוששתני שבכל מקרה לא הייתי מתפנה לדווח על העניין לאחר שתיית החומצה. |
|
||||
|
||||
דווקא אם היית מתפנה מהר, אולי זה מה שהיה יכול להציל אותך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |