בתשובה לדובי, 17/01/08 17:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
===>"חשוב על הא-סימטריה שיש כאן" אני חושב שהנסיון לתקן את הא-סימטריה באמצעות זכות השביתה כשל משום שהוא היטה את הכף לצד השני. עכשיו, עקרונית, למשל, עובדי חברת החשמל יכולים לכבות לנו את השלטר - מה שאפילו מדינת ישראל לא יכולה לעשות לעזה. המרצים יכולים לגרום לנזק כלכלי של מיליארדים לאוצר המדינה ולאלפי אנשים פרטיים. הרופאים יכולים לגרום למוות של חולים, המורים, עובדי הנמלים ועוד ציבורים כאלו קיבלו אמצעים שבהחלט אינם מידתיים או סימטריים. לא מדובר כאן על כורי פחם או עובדים בתעשיית המכוניות ששובתים נגד פריץ קפיטליסטי וגורמים לו נזק בשביתתם. הנזק - או פוטנציאל הנזק - כאן הוא נגד כל המדינה. מישהו אמר, אולי אתה, שהם הרי "משלנו" ולא יגרמו לנו נזק כזה - הם הרי לא רוצים להרוס את האקדמיה (או את המדינה וכו'). אם אנחנו באמת יכולים לסמוך על זה אז הכלי של שביתה ריק מתוכן, כי גם האוצר יודע זאת. ואז כל השביתה היא רק ריטואל מיותר - לא של חורבן אבל של הקזת דם (זו מטאפורה! - לא דם אמיתי) ===>"לא ברור לי מה מקומה של תביעה משפטית כאן". נכון, בחקיקה הנוכחית אני גם (אנ'לא עו"ד) לא חושב שאפשר ליישב זאת בתביעה משפטית. אבל חקיקה מתאימה יכולה לדעתי להסדיר זאת באופן שסיכסוכים כאלו יפתרו בלי לגרום נזק עצום לסביבה החפה מפשע. השאלה הראשונה שיש לחשוב עליה היא של מי האקדמיה. אני חושב שהיא שלי ושלך - האזרחים - ולא של המרצים. לכן לי ולך - באמצעות נציגינו - מותר להחליט מה יהיה תקציבן. מותר לנו אפילו לסגור את הבסטה. זה כמובן יהיה טיפשי, אבל זו זכותינו. יחד עם זה, גם כשאנחנו (האזרחים באמצעות נציגינו) מנהלים את רכושינו המשותף - האקדמיה - אסור לנו לפגוע באנשים שעובדים שם או באחרים. למשל, למרות שמותר לנו לסגור את האקדמיה "שלנו" מחר בבוקר, לא יפה להעיף אנשים שתיכננו את חייהם בהנחה (מבוססת, סבירה) שהם יתפרנסו ממנה. אני חושב שאפשר לנסח חוזים (פרטיים או קיבוציים) לטווח רחוק ולחדש אותם באופן שיגן על העובדים מפני שינויים פתאומיים אבל יאפשר למעסיק לשנות את מדיניותו בטווח הארוך. בטווח הארוך, על כל פנים, צריך לזכור מי הבעלבית. צריך לזכור שהאקדמיה לא הוקמה כדי לתת מקום עבודה קבוע למרצים אלא כדי להעשיר את המדינה בתרבות וידע. אם אנחנו (האזרחים) לא רוצים אקדמיה, או רוצים לשלם עבורה מעט, מותר לנו להחליט כך - ובלבד שלא נפר את הסכמותינו הקודמות עם המרצים. אבל להם, למרצים, אסור לכפות עלינו את דעתם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. במקום אחד, אתה מתאר מקרה שנראה סביר בעיניך: "כורי פחם או עובדים בתעשיית המכוניות ששובתים נגד פריץ קפיטליסטי וגורמים לו נזק בשביתתם" - העובדים פוגעים במעסיק כדי להשיג את רצונם. במקום אחר, אתה קובע נחרצות שהאקדמיה היא של כלל הציבור - כלומר, שהציבור הוא המעסיק של המרצים ("של מי האקדמיה. אני חושב שהיא שלי ושלך - האזרחים - ולא של המרצים. לכן לי ולך - באמצעות נציגינו - מותר להחליט מה יהיה תקציבן. מותר לנו אפילו לסגור את הבסטה. זה כמובן יהיה טיפשי, אבל זו זכותינו."). אני מסיק מזה שצריך להיות לגיטימי בעיניך שהמרצים יפגעו במעסיק שלהם (הציבור) במסגרת מאבקם להשיג העלאת שכר. הסבר את חוסר העקביות בדבריך, בבקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למסביר יש את התופעה של התעלמות מאחריותו הציבורית. אם הוא המעביד של המרצים, הוא צריך לשלוט בשלוחיו-מנהלי האוניברסיטאות ומנהליהם- האוצר. הוא מעלה כאן את החולשה של הציבור שאיננו מוכן לקחת בעלות, לשאול את עצמו האם כך הוא רוצה שינהלו את ענייניו. אם התשובה היא לא, אז המסביר וכולנו צריכים להביע מחאה ממשית כנגד שרת החינוך, שר האוצר וראש הממשלה. כמובן שאת זה היינו צריכים לעשות עוד בזמן שביתת המורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסביר מצביע על תופעה מוזרה של המנעות רווחת מאחריות ציבורית, כאשר אנשים בוחרים שר אוצר ומבקרים כל החלטה שלו, במקום לבחור שר אוצר אחר. זה מזכיר לי את השכנה שכל הזמן מקטרת על ועד הבית - למה לא נקי פה, הגינה על הפנים, האינטרקום מקולקל וכו'. אז הם הציעו לה לקחת את ועד הבית, אבל אין לה זמן...יש לה מספיק דברים לעשות בבית שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם האחריות שלך? למה אתה רק מקטר? אתה בחרת מפלגה שמעולם לא מעלה על סדר היום את הצורך לבטל את זכות השביתה. אתה יכול להאשים רק את עצמך. בבחירות הבאות תבחר את המפלגה שתחרוט על דיגלה את ביטול זכות השביתה. בינתיים, אתה יכול להפסיק לקטר על המקטרים - אתה הרי בסך הכל אחד מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מבין" זה ניסוח שחביב עלי. תזהר לא להשתמש ב"חורבן" (אנשים לא אוהבים את זה כאן). 1. לא. שביתות של כורי פחם אינן סבירות בעיני. במיוחד לא ברמת החקיקה של היום שהיא נבדלת מזו של המאה ה-19 ותחילת ה-20. היום אני חושב שגם כורי פחם ופועלים במפעלי מכוניות (פרטיים) לא צריכים לשבות כי יש אמצעים אחרים - משפטיים - שדואגים להתנהלות הוגנת ותום לב של כל הצדדים. שביתה נראית לי התנהגות אלימה גם כשהיא מופעלת נגד פריץ קפיטליסטי פרטי (שלא איכפת לי ממנו). אבל היא נראית לי גם מטופשת כשהיא מופעלת נגד הציבור והמדינה (ופוגעת גם בי). 2. האקדמיה היא של כל אזרחי המדינה וגם של המרצים - שהם אזרחי המדינה. זה החלק הטיפשי בשביתה, שמבחינה זו המרצים אלימים נגד עצמם בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים". אבל, בגדול צריך להבין. אני לא אומר סתם שאסור לשבות (למרות שאמירה כזו היא איש קש נוח לתקיפה). אני אומר ששביתה זה אמצעי אלים, אשר פוגע בחפים מפשע, ושאפשר להחליף אותו באמצעים משפטיים שיחיבו הגינות, סבירות ותום לב. יחד עם זה, כל הכלים הללו צריכים להשאיר את ההחלטה הסופית לגבי המדיניות בידיו הבלעדיות של בעל הבית - הציבור באמצעות נבחריו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |