בתשובה לדובי קננגיסר, 18/01/08 4:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המטרה של המרצים היא לא לסחוט מאוצר המדינה כמה שיותר כסף. אני בכל אופן רוצה להאמין שזו אינה המטרה, שכן זה הופך את מאבקם (שאני תומך במטרותיו, גם אם לא באופן התנהלותו) לנלוז משהו. אם אנחנו מקבלים הנחה זו, הרי שהניתוח ההסתברותי שלך פשוט לא רלוונטי. כלומר, אני מסכים שהגשת הצעה קיצונית מגדילה את תוחלת הזכייה (למרות שגם אז, נראה שיש נקודת קיצון שמעבר לה התוחלת אמורה לרדת). אבל, וזה אבל גדול, אם כל מה שמעניין אותך זה לקבל את מה שבאמת *מגיע לך* *לדעתך* [מתוקף שחיקת החוזה הקודם בלה-בלה-בלה], הרי שאם תגיש הצעה הוגנת למעשה תבטיח שהיא תתקבל, או לכל הפחות תתקבל הצעה שרחוקה מהצעתך עד כדי כפליים מרווח הטעות שלך בהערכת הגינות תביעותיך. [לשאר דבריך בתגובה האחרת אגיב מאוחר יותר.] |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שהמרצים לא יתנגדו לתוספת שכר שהיא גבוהה יותר מהמינימום שהם חושבים שמגיע להם. לפיכך, אם יש להם הזדמנות ברורה כל כך להגדיל את שכרם מעבר למה שהם מאמינים ש*באמת* מגיע להם (בהנחה שהעמדה הנוכחית שלהם אינה משקפת את מה שהם באמת מאמינים שמגיע להם), איזו סיבה יש להם שלא לנהוג כך? להזכירך, אנחנו מדברים תורת המשחקים. ברגע שהוצע ה"משחק" שלעיל, אין שום הגיון בהתנהגות לפי כללי משחק אחר. כפי שציינתי, יש שתי אופציות: או שהאוצר ינהג לפי כללי המשחק הנוכחי (כלומר, יציע את ההצעה הכי קיצונית שהוא מאמין שהוא יצליח להשיג), או שהוא ינהג בצורה "הגונה" לפי מה שהוא מאמין שהיה משיג במשא ומתן בתום לב. בכל מקרה, למרצים אין סיבה לתת את הצעת הפשרה (ולהפך). [מאוחר יותר זה טוב. אני צריך ללכת לישון מתישהו.] (דובי, 00:40) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |