 |
(תודה לערן על שיפוץ הלינק)
כתבת: "אני ישראלית, אני יהודיה, והשילוב של השניים- יוצר את מה שאני היום."
אני מסכים לחלוטין. ויש לי עוד כמה מוקדי-זהות, לא רק ישראליות ויהדות.
ספציפית, אני חושב שקריאת הטקסטים של יום כיפור מרחיקים אותנו מאוד מחשבון נפש מוסרי, ומעסיקים אותנו במאזן אימה עם סובבינו ועם אלוהים.
אבל כללית, יש לי במרשם הפלילי הפרטי שלי יותר ביקורים בבית-כנסת מהממוצע באוכלוסיה המתקראת חילונית; עד שחדלתי מטעמי היגעלות מההפרדה בין נשים וגברים. מכל מקום אני מוצא בטקס עניין פולקלוריסטי כשתכניו נושאים חן בעיני – עניין לא נפוץ, אבל לא נדיר. אני וודאי שלא מחויב לו; והזהות שלי איננה כוללת התמסרות לאימה שהוא מכֻוָּן להטיל. לא הייתי שולל הליכה לתפילת כל נדרי בבית-כנסת רפורמי. אבל העובדה היא שלא הגעתי לתפילה כזו מעולם. אולי כי בשבילי עדיין כשאני מחפש "טקס דתי" (לכל מטרה שהיא), אני לא יכול אלא לחשוב על בית-הכנסת הקטן והמוזנח של סבא שלי (שהיה בילדותי עמוס קשישים, עד ששורותיהם הדלדלו והוא נסגר), ואין לי די צורך כיום להסתגל לחוויה דתית חלופית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש