 |
ובכן דובי, כמו בימי הזוהר של "פינג-פונג צמחונות", עלי להתלונן שוב שאתה מבלבל בין הסבר מאיפה בא המוסר שלנו, לבין מה צריך להיות המוסר שלנו. דווקא המאמר שלי נותן את הכלי להבחנה: השאלה הראשונה שייכת לתחום המה-יש, השניה לתחום המה-ראוי. ואני לא רואה למה, אם המדע מוכיח שעקרון מוסרי כלשהו נגזר מהגנטיקה, אני צריך לראות את עצמי מחוייב לו. אולי עובדתית אני פועל לפיו, מחוסר ברירה, אבל למה בהכרח זה מה ש*ראוי* לי לעשות?
למה אתה מתכוון באמרך "יתברר כי הגנום האנושי מחייב גברים להתרבות עם שני נשים"? באיזה מובן מחייב? בוודאי לא באופן דטרמיניסטי (כפי שהגנום האנושי "מחייב" יצור של חלבון X), שהרי כבר היו שניים-שלושה גברים בהיסטוריה ששמרו על מונוגמיה. אם "מחייב" כוונתך רק לכך שהוא יוצר נטייה חזקה לכך אז לא, אינני רואה למה זה צריך לשנות את המוסר המונוגמי. יכול להיות שבפועל זה ישנה, אבל זה רק בגלל שאנשים לא חושבים עד הסוף: אולי מהתחלה לא היה מקום לכלל המוסרי המונוגמי? ואם כן היה, מה בנימוקים לכך כבר אינו תקף?
ואולי אתה אומר ש*ראוי* שנעשה מה שמכתיבים הגנים שלנו. אין בעיה. הנה הגדרת כלל מוסרי! אתה לא יכול להצדיק את הכלל הזה באמצעות *מה שיש* בגנים שלנו, כי זה יהיה מעגלי.
במאמר דווקא הצבעתי על דרך בה יכול המדע להשפיע על המוסר: לא ממש על העקרונות המוסריים, אלא על הבנתנו את הדרך ליישם אותם. למשל, דוגמת הדשא הסובל: אם המדע יוכיח (לא ברור איך, אבל לא חשוב) שכואב לדשא, ונפסיק לדרוך עליו, אין זה בגלל שהמוסר שלנו השתנה, אלא רק בגלל שלמדנו משהו חדש, שעימת בין שני עקרונות מוסריים *שהיו לנו קודם*: חופש התנועה לעומת הרצון לא לגרום כאב. וגם בחרנו בהתאם להעדפת הכלל השני על פני הראשון, וגם זו העדפה א-פריורי, שאינה תלויה בתגלית המדעית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש