בתשובה לסמיילי, 11/01/08 15:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, אבל הירקן השכונתי נותן לי משהו בתמורה לכספי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם הסוקר, אחרת היית מנתק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה תמיד יכול לא לענות, לנתק, או להגיד שאתה עסוק. כל סוקר אמור להזדהות ולהבהיר לך שהוא סוקר ולשאול אותך אם זה נח לך. אם בחרת שלא לנתק, סימן שגם לך יש אינטרס." תגובה 467670 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, טוב, אבל אם האינטרס שלי הוא להיות מנומסת, לא נראה לי שהוא נותן לי בזה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם להגיד ''סליחה, אני עסוקה כרגע'', ''סליחה, אין לי זמן'', ''סליחה, אני לא עונה לסקרים'' זה להיות מנומסת. לענות לסקר זה כבר מעבר לנימוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי מה הנימוס שלך. וגם - תלוי אם אתה עושה רק דברים שמכתיב האינטרס שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי, הבן אדם שואל אותך אם את מעוניינת לענות לכמה שאלות, ואת עונה בחיוב, למרות שאת לא רוצה בגלל ה"נימוס"? נגיד שאת הולכת ברחוב ורואה את חנות הירקות, את מרגישה שאת חייבת להכנס לשם ולקנות מלפפונים בגלל הנימוס? אני אדם בוגר. כשאני עושה משהו שמנוגד לאינטרס שלי, כמו, נגיד, לקנות מלפפונים שאני לא אוכל, זאת בעיה שלי, ומוכר המלפופונים לא עושה שום דבר לא מוסרי בזה שהוא איפשר לי לקנות את המלפפונים שלו, ובטח שאי אפשר לקרוא לזה "הטרדה". להפך, אני שמח שאני חי בעולם בו אני יכול לעשות את הטעויות שלי, ואני לא צריך שמוכרי מלפופונים, סוקרים, או את, תחליטו בשבילי מתי ההחלטה טובה לאינטרס שלי ומתי לא. ואני חושב שדווקא מי שכן מנסה לקבל את ההחלטות האלה בשמי עושה מעשה לא מוסרי, תודה, תני לי לעשות את השגיאות שלי לבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הטיעון. אמור לי, במקום זאת - אם שילד יבקש ממך לעזור לו לעבור את הכביש - האם תסרב משום שמילוי בקשתו יגזול רגע קל מזמנך? (הרי זו השוואה הרבה יותר סבירה מאשר למוכר המלפפונים)... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הופך את הילד לסביר יותר ממוכר המלפופונים? אולי לא אסרב, אבל אני לא אקרא לזה הטרדה, ולא אבוא בטענות לאף אדם מלבדי על הזמן ש"בוזבז". הטיעון נשאר אותו טיעון, על ההחלטות שלי אני אחראי, ולא רוצה שאת תהיה אחראית, ודורש ממך אחריות להחלטות שלך ושתפסיקי לבוא לאחרים בטענות על ההחלטות שהחלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני באה בטענות לאף אחד מלבדך, וטענתי אליך היא רק זו, שהסוקר שאני עונה לו לא בהכרח נותן לי משהו באיזשהו מובן - לא יותר משנותן לך הילד שעזרת לו לחצות את הכביש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם *כ*שילד יבקש ממך וגו'. תודה, סליחה ושליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי שתנסה סירוקסט. מומלץ לאובססיב-קומפלסיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
12:00 - סליחה, אין לי זמן, חזרתי ממשמרת לילה, ואתה מעיר אותי כרגע. למה הטלפון מחובר? כי הזמנתי שיחת השכמה, ואני גם חושש לקבל שיחות דחופות בנוגע לקרוב שעדיין מאושפז - מיד אחרי משמרת הלילה, נסעתי לבקר אותו, ואני על הרגליים כבר עשרים שעות רצופות, להוציא חצי השעה שזכיתי לנמנם לפני שהערת אותי. הזכרתי שאני רופא מנתח, דרך אגב? תודה לך בשם הפציינטים שלי. 17:00 - סליחה, אין לי זמן, הביצה שאני מטגן לעצמי כארוחת בוקר מאוחרת נשרפת. 18:00 - סליחה, אין לי זמן, אני וארוסתי באמצע סרט מותח. כן, אני יודע שזו שעה מוזרה, אבל אני רופא והיא פרוצה, כך שאנחנו חיים בשעות מוזרות. 19:00 - סליחה, אין לי זמן, ארוסתי החסודה הועילה בטובה סוף כל סוף לתת לי ללטף לה את החזה, ואתה הורס לנו את מצב הרוח. 20:00 - סליחה, אין לי זמן, אני מאחר לעבודה. חזרתי פנימה לענות לשיחתך, כי חשבתי שאולי זה הבוס, או בית החולים. רוצה אולי לדבר עם ארוסתי? איתי היא לא רוצה לדבר. אומרת שאם אין לי זמן בשבילה, לה אין בשבילי. (יום עם מעט סוקרים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסביר לך למה אנשים מתעצבנים מסוקרים וטלמרקטרים, ולמה הם לא מרגישים את הצורך להיות מנומסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מנתק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |