|
לא לגמרי הבנתי את תגובתך, אבל אני אשתדל לענות בכל אופן. דבר ראשון, אני לא מחשיבה את עצמי כאדם דתי, אלא כאדם מסורתי. כן, אני משתייכת למסגרת דתית מסויימת, אך מתוך בחירה ורצון חופשי מלא. (או כמעט מלא, נולדתי דווקא כיהודיה ולא כנוצרית, בהאית, דרוזית או מוסלמית. לא הייתה לי כאן בחירה. בניגוד לדוגמא, לאדם שהחליט להמיר את דתו.)
אני לא חושבת שאדם בעל זהות דתית דורש בהכרח ויתור על העצמיות. אולי להפך. המסורות שבהן אני לוקחת חלק, הן חלק ממה שמגדיר אותי.בדיוק כמו אדם צמחוני, או אדם שגר בקיבוץ. אני לא מה, אני מי.
בן אדם הוא לא תוכנת מחשב שמורכבת מאי אילו הוראות (אני מניחה, מעולם לא התיימרתי להבין משהו במחשבים). ואני- לא ויתרתי על זהותי העצמית לרגע. היא פשוט מורכבת מהרבה רבדים שונים. אני מדליקה נרות בשישי,ומעבירה פעולות בשבת. אני לא רואה בכך סתירה, שני הדברים האלו הם חלק ממה ומי שאני. חלק מהזהות שלי.
עצם העובדה שאני בוחרת מה לקחת ומה להניח בצד, הופכים את הזהות שלי לייחודית. והכוונה לא רק למסורת היהודית- גם מהתרבות החילונית אני לוקחת את מה שמתאים לי, ושמה בצד את האחר.
|
|