בתשובה ליובל, 03/01/08 21:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתוב בוויקי שהוא לא ראה את הספר כרומן אלא כאפוס הסטורי. על כך אפשר לומר, ראשית, שלטעמי אין כל ניגוד בין אפוס הסטורי לספרות נטו, במובן זה שמה שנקרא "ספרות יפה" בהחלט כולל לפעמים גם רעיונות פילוסופיים/חברתיים/אינטלקטואליים סדורים: ושנית, שמה שהסופר התכוון אליו ומה שיצא לו אינם בהכרח אותו דבר. ברכט, למשל, התכוון לכתוב מחזות מנוכרים שיגרו בקהל את המחשבה, לא את הרגש. אז מה? הרגש בכל זאת פעל שם שעות נוספות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפוס היסטורי זה מה שטולסטוי אמר על הרומן. אולי אפשר לסווג תת ז'אנר ברומן שיקרא אפוס היסטורי. כך הדון השקט של שולוחוב ורוחות מלחמה ומלחמה וזכרון של הרמן ווק וודאי רבים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. הסיווג הזה קיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח מה דעתי על העניין ומאחר ועדיין לא סיימתי את הספר אני לא אגיב. לגבי ברכט זה מהשו אחר. אם הוא רצה לא לעורר רגשות, ועורר רגשות - הוא נכשל במשימתו. אפוס היסטורי או לא זה עניין של הגדרה, לא חד משמעית לגמרי, אולי, אבל עדיין הגדרה. בכל מקרה, בין אם אפוס היסטורי הוא ספרות יפה או לא, מן הסתם צריך יותר רקע כדי לקרוא אותו מאשר ספרות סטנדרטית. במקרה של מלחמה ושלום הרקע לא רק מעשיר את הקריאה - בלעדיו אי אפשר להבין חלק מהדברים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |