 |
אני מתקשה קצת להבין את הטיעון שלך כי גם המדע מבוסס על הנחות מוקדמות - ההשקפה שאתה מציג יכולה להבחן בעזרת כלים אובייקטיווים ולהשלל/להתאמת עבור כל ניסוי וניסוי, כלומר ניתן להוכיח באופן חד-משמעי כי תוצאות של אותו הניסוי בזמנים שונים הינן שוות (עם אחוז שגיאה סטטיסטי והתחשבות ב"רעש לבן"), ואכן כך הוכח.
האם ההשקפה האמפריציסטית שוללת את ההוכחה הזו? כיצד? אשמח אם תאיר את עיני בנושא
דוגמא לתגלית מדעית אשר עלולה לשנות את ערכי המוסר? בבקשה:
אם יתברר מחר כי למעשה רעיון גלגול הנשמות הינו אמת לאמיתה וכי כל נפש עוזבת את הגוף בו היא שוכנת לאחר מותו ועוברת לגוף חי אחר וממשיכה בו את קיומה, אני מניח שהשיקול המוסרי של אנשים רבים בנוגע לפגיעה בבעלי-חיים (בין אם למטרת אוכל, הנאה, אלימות לשמה ועוד) היה משתנה באופן חד...
הלוואי והיה לי יותר זמן פנוי לקרוא גליונות של המגזינים הנ"ל, אבל גם כך אני משתדל להשאר מעודכן בתחום הזה, ובכל זאת - למזלי הרב שמעתי את נאומו של פרופסור יובל בטקס הענקת פרסי ישראל (היה זה ללא ספק היה אחד מרגעי השיא האינטלקטואליים שחזיתי בהם בטלוויזיה מזה זמן רב מאוד, ואני מצטרף לקריאה לנסות ולהשיג את הטקסט של נאומו ולפרסמו בתור מאמר מיוחד ב"אייל", להנאת כולנו), ובמסגרת הדימוי המשפחתי שנתת אני רואה את הרגש כאחיה של התבונה, או דודם של המוסר והמדע; קשה לקבוע באופן חד-משמעי מה קודם למה בהליך קבלת החלטות של בן-אדם, האם שיקול רציונלי עומד בבסיס כל החלטה אנושית ועליו מתווספים רבדים נוספים של תחושות ורגשות, או שמא זוהיא דווקא התחושה הפנימית הבלתי-מוסברת אשר גורמת לתהליכי המחשבה הסדירים להתמודד עם בעייה כלשהיא ולנסות להסבירה באופן עקבי ורציף (לא קרה לך שחשת שמשהו הוא רקוב מבחינה מוסרית וערכית, ורק אחרי שהשקעת זמן מה במחשבה עליו הצלחת לפענח את מקור הבעייה הזו? לא ניתוח מגמתי מתוך ניסיון לתרץ את הרגש, אלא ניתוח רציונלי מתוך שאיפה להגיע לבסיס התחושה ולקביעת אמיתותה)?
אני משער שישנו איזה מצב של סימביוזה הדדית בין שני מושגים מופשטים אלו, כאשר כל אחד מהם תורם את חלקו היחסי להחלטותיו של כל אדם; בכל מקרה לא הייתי מציע לפסול על הסף את כוחו של הרגש ואת השפעתו על אורח חיינו ועל החלטותינו.
גלעד
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש