|
||||
|
||||
על דבריך האחרונים אין בינינו ויכוח. הויכוח הוא, ככל שהבחנתי בתגובותיך (גם בפתילים קודמים על אונ. בר-אילן וכו'), על מידת הלגיטימיות של פעולות משפטיות או אחרות ועד כמה יכולים החוק, הציבור והשלטון להרחיק לכת ועדיין לא לסכן את המסגרת הדמוקרטית. |
|
||||
|
||||
אני גם מסכים עם דבריך האחרונים - שראוי להיזהר שלא "לסכן את המסגרת הדמוקרטית". אני רק מנסה להצביע על בעיה שקיימת במסגרת הזאת. הבעיה היא שכדי לקיים מסגרת דמוקרטית צריך קודם להחליט מי נכלל בתוכה. יש בעניין הזה מספר הצעות, למשל: א. הצעת אחמדיניג'ד: המסגרת הדמוקרטית תכללול את כל תושבי המזרח התיכון (אשר, למשל, יחליטו יחד על עתידה של מדינת ישראל). ב. הצעה אחרת: המסגרת תכלול את כל התושבים בין הים לירדן. ג. גרסאות להצעה ב': המסגרת תכלול את כל התושבים בין הים לירדן ובנוסף את כל הפליטים שהוגלו משם בשנת 1948 ו/או בשנת 0070, וצאצאיהם. ד. הצעה שמאלית: המסגרת תכלול את התושבים בגבולות 1967 ה. הצעה ימנית: המסגרת תכלול את התושבים בין הים לירדן אםם אמא שלהם יהודיה. ו. הצעה ימנית אחרת: המסגרת תכלול את כל אלו שאמא שלהם יהודיה בכל מקום בעולם. ועוד כהנה וכהנה. הבעיה היא, כאמור, שקשה להגיע להסכמה לגבי מי נכלל במסגרת הדמוקרטית שאותה אנחנו רוצים שלא לסכן. אבל אני חושב שקל מאוד להחליט מי לא נכלל במסגרת הזאת: מי שלא רוצה להיכלל במסגרת דמוקרטית - כמו הרב וולפה ותומכיו. לכן, אל הקבוצה הזו יש להתייחס כאל אוייב שהוציא את עצמו מהמסגרת הדמוקרטית. וכדי שלא לסכן את המסגרת הזאת, יש למצוא דרך חוקית לפגוע במנהיגיה (פיזית, ממש) ולהסיר את האיום. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |