|
||||
|
||||
מוזר. אני נענית לתכתיבים ה'נחשבים' (בעיקר בעדה האשכנזית), כלומר השקעתי זמן בהקשבה ולימוד מוזיקה קלאסית תוך הרגשת העשרה נחמדה ומצאתי עצמי מתקנאת בחדווה, מעורבות ושייכות של אחייני (המרוקאי מצד אמו) בכדורגל. בגילי היחסית מופלג, לא טרחתי להשקיע זמן בכדורגל כדי לחוות את התחושות הללו. קצת הצטערתי שבמשפחתי לא היתה מסורת כזו בילדותי. כתבתי 'מוזר' בתחילה כי עדיין מוזרה לי תחושת הדיכוטומיה בין התחומים ה'נחשבים' (ספרות, מוזיקה קלאסית, בישול וכ''ו) לבין חדוות הכדורגל. |
|
||||
|
||||
לא עניין של עדות. אני פשוט אף פעם לא מצאתי שום עניין בספורט (בודאי שלא בצפיה), ומעולם לא היתה לי שום שפה משותפת עם הילדים שכן רצו לשחק, או מאוחר יותר - עם המבוגרים שעוקבים אחרי משחקים "חשובים". לעומת זאת גם לא השקעתי אף פעם "זמן בהקשבה ולימוד מוסיקה קלאסית". שמעתי בילדותי ביטלס ומוצרט כי זה מה שאמא שלי אוהבת. האהבה העמוקה של בני למוסיקה הפתיעה ושמחה אותי, כי לי אין שום כישרון בתחום, ותמיד היה לי חבל. תמיד קינאתי באלו שיכלו לפרוט בקלילות על גיטרה, לנגן בפסנתר או אפילו פשוט (שומו שמיים!) לשיר בלי שישתיקו אותם. |
|
||||
|
||||
כל הילדים אוהבים מוזיקה. לעומת זאת, רק חלק מהילדים1 משתיקים את אמא שלהם כשהיא שרה ("לא לשיר, לא לשיר! אני לא מרשה"). כך שעדיין נפלת בצד הטוב של הסטטיסטיקה. 1 החלק שגר אצלי בבית. |
|
||||
|
||||
''כל הילדים אוהבים מוזיקה'' אבל לא כולם מהמהמים מוצארט ובאך ושוברט בלי לזייף. או בלי לזייף בסדר גודל שאני אבחין בו. וגם אני מושתקת על בסיס יומיומי בבית, כשהפברוטי הקטן מרגיש שאני מפריעה לו לזרימת הצליל או משהו. תמיד חשבתי שאחד מהפלוסים בלעשות ילד הוא שאת מקבלת מישהו שאוהב לשמוע אותך שרה. מסתבר שלא. |
|
||||
|
||||
לי היתה אמא אהובה (ז''ל), זמרת אופרה בעלת קול ענק, בומבסטי, עם נפח טורדני עד מאיים, ויש להודות על האמת - מאוד לא אהבתי לשמוע אותה שרה, וכמוני גם שאר בני המשפחה והשכנים בכל הרחוב וגם ילדי השכונה, שהיו צוחקים עליה בקביעות וגם עלי בעקבותיה. זהו אחד הדברים המעיבים בצורה די קשה על זכרונות ילדותי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |