אני קורא כרגע את הספר
The Discovery of Insulin / Michael Bliss
לפי הספר, לצורך גילוי ובידוד האינסולין השתמשו כל החוקרים המעורבים בבעלי חיים לצורך ניסויים. גם ג.ב. קוליפ, הביוכימאי שבידד את האינסולין השתמש לצורך כך במספר רב של ארנבים.
קוליפ התחיל מתמצית לבלב בקר שהפיקו בנטינג ובסט. התמצית הורידה אמנם את רמות הסוכר בדם, אך היתה רעילה באופן שאינו מאפשר שימוש קליני. הבעיה העיקרית היתה שלא היה ידוע איזה מהמרכיבים מוריד את רמת הסוכר בדם. הדרך היחידה לגלות אילו מהמרכיבים הוא האינסולין עצמו היתה להפריד אותם ולנסות כל אחד מהם על בעלי חיים. ניסויים קודמים במבחנות נכשלו.
ייצור תעשיתי של אינסולין דרש גם כן כמויות גדולות של ארנבים לצורך בדיקת הפעילות ואיכות התוצר. בחצי השנה הראשונה, התקופה בה פותח פס הייצור ההמוני, השתמשה חברת התרופות בכ-100,000 ארנבים לצורך זה. רק לאחר מספר שנים הצליחו לפתח שיטות שאיפשרו מדידת ריכוז האינסולין במוצר ללא צורך בבעלי חיים.
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש