בתשובה לברקת, 10/12/07 10:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה דעתכם על ייצוג התודעה הזה: מבלי משים, כמו רק להתגרות בלבו שאינו רע מטבעו, חלף כברק במוחו של פרנקל צל אותן ההרגשות, השונות לגמרי, אשר הרגיש לפנים ל"אלופו ומיודעו", והמשטמה גברה בקרבו. אברמזון רימהו; כך, רימהו. הוא טמן לו פחים וילכדהו ברשתו, כדי להתגדר בו בעצמו ובגודל-נפשו. הוא קראהו הלום, הוא השבית את מנוחתו, עקר אותו ממקומו, הטיל תגרה בינו לבין אביו שבצוער. וסוף דבר? הוא, פרנקל, שמע לו, ומה לו בכל הנבואות? מַדע אינו קונה לו; איש אין, אשר יתפלא לו כראוי, אשר יבין את כל כובד המלחמה, אשר יצא ממנה בזר-ניצחון, ואפילו על זו לא ייכָּבד ביותר. ואברמזון בעצמו – כן, גם הוא לא טוב מאחרים. למה לו להשתדל, שיקנה הוא, שלמה, דעת ויתנשא עליו? כן, אברמזון אינו טוב מאחרים. לשווא הוא מתפאר בגודל-לבבו, כי "קומוניסט" הוא. אין צדיק בארץ... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הוא יכול לכתוב את הדברים ביומן או במכתב, או להעביר אותם בדיאלוג, או כל שילוב של שניים או שלושה מאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי היא שמי שעושה מזה תסריט הוא טמבל או גאון :-) מנגד, תסריט טוב, בימוי מוקפד ושחקן (בריטי?) טוב עם המון ניואנסים, יעביר את המרירות, התסכול ורגשי הנחיתות של אותו פרנקל בהצלחה רבה. השאלה היא אם אתה רוצה להעביר למסך את המלים "הוא קראהו הלום, הוא השבית את מנוחתו", או שאתה רוצה לראות ולחוות פרצוף מלא חרון ואין אונים של איש קטן ששונא את אברמזון. משום מה זה מזכיר לי כמה טקסטים שהם מונולוגיים/זרמי תודעה לחלוטין ובכ"ז הסריטו אותם, אבל בכישלון מהדהד. למשל מר מאני של רם לוי - תיאטרון מצולם, אנטי קולנועי לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מעין אנימציה קפקאית, כמעקב אחר תנונעתו המתנודדת של ג'וק שמן בדרכו במאורות שמנוניות שהן הרהורו של פרנקל הנ''ל | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |