בתשובה להעלמה עפרונית, 28/11/07 20:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מילא לבד, אבל גם כנראה חיה בסרט. עברתי על המספרים אצלי בסלולרי ואחרי ניפוי חברים מהאוניברסיטה שהם בעיקר חברי-אוניברסיטה, נשארתי עם שלושים ומשהו. תגידו, יש מצב שמעבירים את הקול שלי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא הבנתי איך אפשר מעשית, מבחינת חלוקת זמן, לשמור על קשר עם יותר מ-15 איש (בהגזמה). הדרך היחידה היא אולי אם יש לך חבורת אנשים שנפגשת קבוע כקבוצה. כי שיחה ממוצעת שלי עם חברתי הטובה נמשכת לפחות שעה, אם לא הרבה מעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת? לא עם כולם אני מדברת על בסיס יומי או שבועי. יש אנשים שאני מדברת איתם אחת לחודש-חודשיים ועדיין מגדירה אותם כחברים אמיתיים שלי (כשם שיש אנשים שאני מדברת איתם על בסיס כמעט יומיומי ועדיין הם מוגדרים כידידים או חברים לאוניברסיטה בלבד). ברור שזה גם מגיע בתקופות. מן הסתם אני עכשיו בקשר יותר אינטסיבי עם חברים שלי שגרים באזור מאשר עם אלו שלא חולקים איתי אזור חיוג, אבל התייחסתי לשאלה כפשוטה - כמה אנשים אני מגדירה כחברים שלי (ומניחה שהדבר הדדי). אם השאלה הייתה כמה "חברים טובים" יש לי, אני מניחה שהתשובה הייתה בערך חמישה עד עשרה. חברים טובים מאד? אולי שלושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני זוכר מחדרה? ההורים שלי מכרו שם מכונית ואחר כך נשארו חברים טובים של זוג הקונים ואני בתור ילד התפלאתי - איך זה שיש חברים שגרים רחוק ... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |