 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו אחת מהשאלות שהכי מעצבנות אותי תמיד. ותמיד התשובה שלי היא אפס. במיוחד כי אני לא שומר על קשר עם אנשים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאלו אותי הרבה. במיוחד כשהיתי צעיר יותר ועדין במערכת הפדגוגית. אבל הפעם האחרונה היתה לפני שבוע בראיון עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מה התשובה ה"נכונה"? יכול להיות שבחברות הייטק מסויימות כדאי לומר: אין לי חברים, אין לי משפחה, אין לי תחביבים, אין לי חיים מלבד העבודה, אין לי שאיפות שאינן מקצועיות ואין לי אלוהים מלבד הבוס. (נ.ב. אני מקווה שהתגובה שלי לא מרגיזה או טפשית במיוחד, אבל אם כן, אז תסלחו לי כי כבר אחרי חצות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה נכונה למחנכת/יועצת/פסיכולוגית היא לא אפס. להערכתי משהו כמו 4-5. גם בראיון עבודה לפי דעתי לא טוב להגיד אפס. זה ישר עושה רושם של סוציומאט. אבל אני איש עקרונות ואין לי חברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם שואלים כמה חברים יש לך כדי לדעת אם יש פוטציאל גיוס נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם (בעצם, אנחנו) שואלים בשביל לדעת אם המרואיין הוא ''עוף מוזר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. היתה תקופה אצלנו שכל מי שנחשד בראיון כעוף מוזר היה מגיע אלי לראיון נוסף. לא שאני פסיכולוג גדול, אבל הם היו מושיטים לי את קורות החיים ואומרים ''לנו הוא לא מתאים, אבל אולי אצלך...'' פגשתי כמה אנשים מעניינים כך, רק חבל שמשאבי אנוש לא שמו לב שלא אישרו לנו עוד תקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בגלל פוטנציאל הגיוס הנוסף (זאת היתה בדיחה?)? מישהו הלך למיונים של אחד משלושת הבנקים הגדולים בארץ. לשאלה, "ספר על דמותם של הוריך" (בערך), הוא ענה שאיננו מעוניין להיכנס לדמותם של הוריו ושדמותם איננה מעניינו של הבנק ולא תעזור למחלקת משאבי האנוש שלהם לקבוע את כישוריו המקצועיים. הוא לא התקבל, ומפה לאוזן נאמר לו שכל המיון שלו היה מעולה (יש לו קבלות לכישורים שלו מכאן ועד להודעה חדשה), ורק בגלל התשובה הזאת החליטו שהוא "מרדן", "אחד שעושה דווקא ומסרב פקודות", "לא זורם", ובקיצור - טראבל מייקר שהם לא רוצים אותו אצלם ולא משנה כמה גאון הוא וכמה הוא היה יכול לתרום לעבודה של הבנק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו כזה?- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) וידוי מביך: טרם הספיקותי לראות את בלייד ראנר (אבל זה במקום גבוה ברשימה). הבחור המדובר, בכל אופן, שני ההורים שלו הם אנשי אקדמיה אמנים-אינטלקטואלים והתגרשו קצת אחרי הבר מצווה שלו, ושניהם, נדמה לי (או לפחות האבא), לא בארץ כבר כמה שנים. הוא אמר שלא היה לו כוח להתחיל לכתוב כמה שכל אחד משניהם אדם מקסים בפני עצמו, כשכל הזכרונות שעלו לו באותו רגע היו דווקא על השנים שהם עוד היו ביחד והבית היה מלא תמיד רעש של מריבות וצעקות. סיפור עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שראיתי את בלייד ראנר, ואני לא זוכר את הסצינה הזאת, או את הדמויות, בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנק איננו מכון מחקר לפרופסורים גאונים, ולא חברת הזנק קטנה וחדשנית. בנק הוא ארגון סולידי היררכי ושמרני, שמחפש אנשים ממוצעים (לרוב התפקידים). יכול להיות שהם צדקו בבחירה שלהם. לא כל אחד מתאים לכל ארגון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מהמרגיזים האלה, שתמיד כשמתקשרים אליהם אחרי שלא שמעו מהם שנה, הם אומרים "בדיוק חשבתי עליך"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כול מי שמכיר אותי יודע שלא מתקשרים אלי. תמיד קים סיכוי שאני אנתק לו את הטלפון בפרצוף. בכול מקרה אני לא שומר על קשר עם חברים מהעבר כך שלפי ההגדרה אין לי חברים. (למרות שאם אני פוגש אותם אז יש יחס של חברים טובים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדלתי בבית ילדים אם אותם אנשים מגיל 0 עד 18. אחר כך הינו שכנים. אבל כיום רובם עזבו את הקיבוץ ואני לא שומר איתם על קשר. אז כן, היו לי חברים. והם חברים לכול החיים, רק לא לפי ההגדרה פה. כשאני פוגש אותם (לרוב במקרה) אז אנחנו חברים שוב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |