|
"נשיכם בכנסיות תשתוקנה, כי לא נתנה להן רשות לדבר כי אם להיכנע כאשר גם אמרה התורה. ואם חפצן ללמוד דבר תשאלנה את בעליהן בבית כי חרפה היא לנשים לדבר בקהל", ב"ח, האגרת הראשונה אל הקורינתיים, יד 34.
פסוק זה ועוד הדומים לו ודוברים ברוחו, הפזורים ברחבי הב"ח, השפיעו מאוד על עמדות הכנסיה, גם הקתולית ומאוחר יותר גם הפרוטסטנטית, באשר לנשים ומה שמותר או "יאה" להן, ומה שאסור להן ואינו יאה. אין הכוונה לומר כי אשה בכנסיה "נדרשת לסתום את הפה" ואינה רשאית אף לומר לילדתה הקטנה - "מרי, תזיזי את השערות מהעיניים" - את זה דווקא מותר לה לומר, אבל עד לעת האחרונה לא היתה מותרת לנשים כל עמדה וכל אמירה בכנסיה או בעיצוב עקרונותיה, והדבר נכון ברמות קשוחות יותר או פחות לכל הזרמים המשמעותיים (להוציא כמה קבוצות קיקיוניות שהוקמו ע"י נשים ולמען נשים). "כיבוש" עמדות מפתח ע"י נשים בכנסיות והחתירה לשוויון נעשים בתקופתנו, והם עולים גם עכשיו במאמצים ובקשיים רבים מאוד - ולאט לאט.
ותשובת ה"שכינה" היא אכן, כדברייך, התחכמות. אין שום מקום להקבלה בינה לבין מריה אם המשיח (אבל אין גם מקום להסקת מסקנות ממעמדה של אם המשיח למעמדן של נשים רגילות בכנסיה ובמוסדותיה).
|
|