|
||||
|
||||
זכורים לי בעיקר 'עשיו' ו'רומן רוסי', בשניהם יש ענין של בגידה מסוימת של הארץ בגיבור/הגיבור בארץ שמובילה לעריריות, לא? אם זו בדידות בניכר, או עיסוק בקברנות. זה קצת בנאלי, אני יודע, אבל נראה שהסב-טקסט הוא: עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה כשהעולם היה קיים רק בתיאוריה ולא הבדילו בין מחר, שלשום ואמש, היו רבים איפה כדאי לשים ת'שמש אך דבר אחד הוסכם, אם עקשן הבן אדם, אין סיכוי, אין פיצוי, זה מה שקרה. נתתי לה חיי ירדתי על ברכי יאמינו לי כולם למדתי מה זה סתם ונעלבתי. וכ'ו עם תסביך אשמה. והרגשת סיום. היתי שמח, האמת, למשהו אחר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |