בתשובה לeasy, 20/11/07 16:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין אם יש מי שחקר את מקורם של השיבושים השכיחים. למשל, למה "עט" "צומת" ו"גרב" מתעקשים להינקב? למה "שתי ילדים" ולא "שני ילדות"? למה "הִבאתי" אבל "הֶרגשתי'? למה "נראָה לי"(בהווה) אבל "פלפל ממולֵא"? האם יש גם מלים שבטעות מיוחסת להם צורת זכר? כרגע לא עולות בדעתי, אבל בטח אזכר בעוד רגע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צורת זכר מיוחסת בטעות להרבה מאוד שמות עצם נקביים כאשר הם נספרים בסמיכות - "שלושת הילדות", "חמשת ההגדרות" וכיו"ב: סביר שהסיבה היא בדיוק בכך שחוץ מהמספר שניים אין צורת סמיכות מיוחדת בנקבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, בסמיכות זה באמת נפוץ (אבל אם לנטפק גם שְלוש היא סמיכות נקביות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עט – נשמע כמו את חפירה – הרגע מצאתי כי את הוא זכר אז הטיעון שלי לא רלוונטי. צומת--- אולי כי מסתיים ב-ת'? מעניין שגם עט וגם צומת נשמעים זהים בסיומ-ת גרב - אולי כי ברבים - גרביים, כמו עיניים, רגליים וכו' בלשון נקבה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...אבל מכנסיים ומשקפיים הם לשון זכר, כך שגפ זה לא רלוונטי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי כמוך בעניין הגרביים (כמו אופניים, מכנסיים, משקפיים), אבל איזי הפך את ההסבר הזה לקלוש במקצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא ברבים כי אם בזוגות. משום מה השתרשה התפיסה (המוטעית) שכל זוג הוא זוג נקבות, גם כאשר הבודדים המרכיבים אותו הם זכרים. (כמעט) אף אחד לא ידבר על מכנס קרועה, אבל מכנסיים ארוכות זה כבר משהו אחר. לכולם ברור שמשקף יכול להיות מלוכלך, אבל לא נקיה, בין אם המשקפיים שהם מרכיבים ורודות או שחורות1. אף אחד לא יעלה על דעתו שאופן מסתובבת, גם אם הוא רוכב על אופניים חדשות. כאשר מדובר בשמות עצם בזכר אשר ריבוים כדרך הנקבה הבלבול לא קיים. אף אחד לא ידבר על שולחן עגולה, על חלון פתוחה או על וילון תלויה. ____ 1 כן, גם של אלתרמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כאשר מדובר בשמות עצם בזכר אשר ריבוים כדרך הנקבה הבלבול לא קיים". לא מדויק: שמעתי לא מעט על "רגשות קשות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עט" – בילדותי נהגנו להתייחס למילה בנקבה, אבל מתישהו זה עבר, וכבר שנים לא שמעתי התייחסות לעט בנקבה. פרט לכך, הצירוף "עט נובע" קיים רק בזכר, או לפחות מוכר לי אך ורק בגרסה זו. באשר ל"גרב" – אצלי הגרביים הם זכרים תמיד (אבל אני לא דוגמה...). מישהי סיפרה לי שמורתה ללשון נהגה לומר להם ש"בכל גרב מסתתר גבר" (כדי שיזכרו בקלות). אני חושבת שהבלבול הוא בין פריטי לבוש לאיברי גוף. בפריטי לבוש המין השולט הוא הזכר (מכנסיים, גרביים, משקפיים, מגפיים... ואפילו סנדלים) אבל יוצא הדופן "נעליים" השפיע כנראה על השאר; או אולי היו אלה איברי הגוף, שבהם המין השולט הוא נקבה (עיניים, ידיים, רגליים, אוזניים, ירכיים, שוקיים וכו', כולל איברים מרובים שאינם זוגיים במהותם אלא רק בצורת הריבוי: ציפורניים, שיניים) אם כי יש גם בזכר (שדיים, מעיים, קרסֻלּיים וכו') אבל פחות, ולרוב באיברי גוף שכיחים פחות בשפת הדיבור. אגב, באבן שושן שלי "חניכיים" בזכר, אך כיום הם בנקבה (בהחלטת האקדמיה, ואל תשאלו אותי למה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פריטי לבוש? חולצות, חצאיות, שמלות, כותנות, גופיות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אלה אינם במשקל זוגיים. מכל מקום, לא מצאתי בהודעה של טריליאן הסבר מניח את הדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. הריני מתנצלת. מאידך גיסא, זה באמת לא ממש מניח את הדעת - צומת ועט אינם זוגיים. בקיצור, אין לי מושג, לעט עתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה ניסיון להסביר אלא להציע אפשרויות. לטעויות1 לשוניות מהסוג הזה קשה עד בלתי אפשרי למצוא הסבר ודאי אחד ויחיד, אבל נדמה לי שהתהליכים כוללים אנלוגיה כזו או אחרת (לפעמים לתופעה אחרת בעברית, לפעמים לתופעה לשונית בשפה זרה). באשר ל"צומת" ול"עט", הנה ההשערה שלי (לא מקורית במיוחד): "צומת", סביר להניח, כיוון שהמילה מסתיימת באות תי"ו, המזוהה עם מין נקבה. ההשפעה הנקבית כה חזקה שיש מי שמרבים "*צמתות" במקום "צמתים". "עט" מסיבה דומה – ל"את" (חפירה) שהיא מילה ממין זכר מתייחסים כאל נקבה ככל הנראה כיוון שהיא מסתיימת בתי"ו, ו"עט" גם הוא כלי, וההגייה הרי זהה, אז אנלוגית משליכים את המין גם עליו. ______________ 1 בעיני אלה טעויות; מי שלא חש כך מוזמן להחליף את המילה במילה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, גם ''עת'' היא נקבה. והאמת - עד היום סברתי (או הייתי סוברת, לו חשבתי על כך) שאת חפירה הוא נקבה. גועל נפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא ידעתי אם "את" זכר או נקבה. אבל לא הוטרדתי מכך, כיוון שאני לא חושבת שאי פעם נזקקתי למילה... או לכלי העבודה עצמו (מה שהוביל כנראה לחוסר השימוש במילה). מבחינתי "את" זה הציור הזה שיש בספרי הלימוד בפרק של ט"ו בשבט, או במילון (אבן שושן הישן עם האיורים, הידד!). אבל "את" ממש? להחזיק ביד? או לשלב במשפט שלא לצורך דוגמה כזו או אחרת? לא מצליחה לחשוב מתי, אם אי פעם, נדרשתי לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אף פעם לא חפרת בור ומישהי אחרת בדיוק השתמשה במעדר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת לשיר שיר שיש בו מעדר... זה נחשב? (זה שיר ט"ו בשבט מ"קרוסלה"). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |