בתשובה להאייל האלמוני, 18/11/07 22:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גרסא של הסיפור למבוגרים שלא אבדו את הזיכרון: מה שקרה באמת בסיפור ההוא זה שהשמאל, מתוך קנאה בבתים הנאים שם, או מסיבת שמירה על זכותו של הים להגיע לחוף, התחיל לקדוח חורים בסכרים. הם אפילו הביאו מים מנהר רחוק כדי שיציף את האזור. כתוצאה מכך מחיר תחזוקת המקום הלך ועלה, אבל תחנוניהם של תושבי המקום שיפסיקו לשבור את הסכרים, נפלו על אזניים ערלות. על אף המים שזרמו וגרמו לנזקים רבים, המתנחלים לא הסכימו לעזוב. להפך, הם עוד פרחו, עבדו יפה, הרוויחו ביושר ובהרווחה את לחמם, והיו מאושרים. לפיכך החליט השמאל בסופו של דבר לא לחכות עוד למים שיגרשו את המתנחלים הללו, אלא לגרש את התושבים משם על ידי הצבא והמשטרה. הם גם הרסו בבולדוזרים את הבתים והסכרים והים הציף את הכל. הבעיה היא שעכשיו, המים השוצפים מאיימים להציף גם את הבתים שלהם, אבל הם לעולם לא יודו שהסכרים והבתים של המתנחלים, בעצם הגנו גם על הבתים שלהם מהים... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השמאל פועל מתוך קנאה? זה מה שאת מספרת לעצמך? לא מדבר על אחרים, אבל את מאמינה לזה? השמאל "קדח חורים"? זה מה שאת קוראת למה שהשמאל עשה במשך 40 שנה, החל מהקלות במיסים למתנחלים, דרך שירות במילואים ובסדיר בשמירה על חורים מטופשים ועד מוות, ממש כך, של רבים מטובי חבירנו, וכל זה על מזבח הפנטזיה המופרעת שלכם? "קדחנו חורים"? "מתוך קנאה"? קשה לי להאמין שאפילו את מאמינה בזה. עכשיו, המים השוצפים מאיימים להציף גם את הבתים שלנו, וכל זה בגלל שבמקום להקים סכרים במקום סביר, בזבזנו כל כך הרבה משאבים יקרים על הקמת סכרים באמצע האוקיינוס, וגם עכשיו אנחנו צריכים להשקיע כל כך הרבה מהמשאבים שלנו להגן על המתנחלים שנשארו באמצע הים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |