 |
א. אנחנו בסה"כ מתוכחים באופן מקוון. גם להפרזות, להקצנת דברים ולהתעצבנויות יש מקום בויכוחים כאלו, אם לא רוצים ל"יבש" ול"נפח" את הויכוח. גם אם רוצים להתרחק מן הסגנון הטוקבקיסטי והפופוליטיקאי, אין צורך להרחיק עד הסיגנון הפורמליסטי של "דברי הכנסת" (בכנסת "מתוקנת" היפוטתית משהו) של "ידידי המלומד" ו"כבודו/כבודה". ב. אין זה גילוי גדול שרוב הטרוריסטים האלימים (במובן הרחב ביותר של טרור) אינם מצטיינים ביכולת ביטוי. לפעמים תפקידן של התבטאויות אלימות הוא להחליף מעשים אלימים. ג. כל עוד מכבדים את המתדיין איתך ולא מגדפים או מעליבים אותו אישית, אני חושב שאתר כמו האייל צריך ויכול לאמץ הרבה מאוד סובלנות כלפי תוכן הדברים. ד. לטעמי האישי, מי שנגרר רחוק מדי עם הקצנות דוקא מחליש את העמדה שלו בויכוח ולא מחזק אותה.
|
 |