 |
אני עובד כחוקר ("סגל בכיר") באחת האוניברסיטאות בארץ. מאז שלמדתי מהעיתון שאני עובד שש שעות בשבוע, שעשעתי את עצמי במעקב אחרי שעות העבודה הריאליות שלי.
בשבוע ממוצע מאז תחילת השביתה (היו שלושה כאלה, והרביעי עומד להסתיים), לימדתי ארבע שעות (במקום שמונה שהייתי מלמד אלמלא השביתה); בשתיים מהן לימדתי כרגיל (אם אתם לא תספרו, גם אני לא אספר), ובשתיים התנדבתי לשעשע תלמידים בתוכנית מיוחדת. השעתיים הראשונות לא הצריכו הכנה (השקעתי בקורס הזה כמה עשרות שעות לפני שנתיים). האחרונות דרשו שעתיים של קריאה (אם לא מביאים בחשבון את זמן ההתלבטות איזה נושא משעשע יותר (היו ארבע אפשרויות)). עוד שעה נוצלה להנחיית המתרגלים שעובדים איתי על הקורסים שאני לא מלמד (הם לא שובתים).
השתתפתי בששה סמינרי-מחקר (כ-9 שעות, ביחד); שניים מהם אני מארגן; אחד סודי. אחד דורש הכנה (כשלוש שעות בשבוע), ובשאר אני בעיקר לומד.
יש לי כמה סטודנטים לתארים מתקדמים, שאיתם אני נפגש בקביעות (כזו או אחרת); בערך שלוש שעות, ביחד. עוד שעתיים (בערך) ביליתי סביב המבחנות, לבד, בנסיון להתגבר על מעקש שהטריד אחד מהם (ואת המנחה שלו).
עם סטודנטים שגילו (למרות השביתה) שהם מעדיפים ללמוד קורס A במקום קורס B, אחרת הם לא יוכלו ללמוד קורס C, ובכלל, הם (חושבים שהם) למדו חצי מהחומר בשנה שעברה בקורס D - איתם ביליתי כשעתיים בשבוע. כיבוי שריפות: עוד שעה (הגעה למסקנה שכל השריפות פורצות בחדר המזכירות: דקה ורבע).
שיחות עם סטודנטים לתארים מתקדמים שתעו אל החדר שלי, עמיתים, אורחים או מבקרים - כארבע שעות. משתי שיחות כאלה אולי ייצא משהו.
עבודה על הצעות מחקר ובקשות למענקים - שעתיים (בממוצע), לרבות ביורוקרטיה.
קריאת עבודת תזה, כתיבת דו"ח והשתתפות בועדת בוחנים: עוד שעתיים (בממוצע). שיפוט עבודות מחו"ל - כארבע שעות.
כמעט שום דבר ממה שעשיתי בשלושים ושמונה השעות האלה אינו מעניין את הועדה שתדון (אולי) יום אחד בקידום שלי. אז בנוסף להן, הייתי צריך גם לעבוד. בערך שלוש שעות ביום; שש ביום טוב.
עכשיו בדיקה: אני מחסר את זמן ההגעה שלי אל המשרד מזמן היציאה ממנו, מכפיל בחמש, מחסר את המספרים הנכונים, ומוסיף משהו לכבוד סוף השבוע. הסך-הכל מסתדר להפליא.
הזמן שאני עובד בבית לא נחשב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש