בתשובה לDr. Seuss, 12/11/07 15:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, בכתה א' אכן הראו לנו ניקוד, אבל ללמד את כללי הניקוד - זה היה לקראת הבגרות. איך מחליטים על אופן ניקוד של שם למשל? לרוב זה קל: יש שני סוגי הברות: פתוחה וסגורה. יש גם שתי אפשרויות: מוטעמת או לא מוטעמת. הברה פתוחה בלתי מוטעמת: תנועה גדולה הברה סגורה מוטעמת: תנועה גדולה הברה פתוחה מוטעמת: תנועה קטנה הברה סגורה בלתי מוטעמת: תנועה קטנה עכשיו צריך לדעת איזה תנועות הן גדולות (קמץ, צירה, חולם מלא, חיריק מלא, שורוק) ואיזה קטנות: פתח, סגול, חולם חסר, חיריק חסר, קובוץ), להכיר את כללי הדגשים ותשלומיהם, לזהות חטפים ושוואים, לדעת ששם עצם בנקבה הנגמר באות ה"א מסתיים בהברה *סגורה*, ואידך זיל גמור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבימי התיכון שלי הכללים להברה מוטעמת היו קצת יותר מורכבים (כך, למשל, בניין נפעל בעבר ובהווה היה מנוקד באופן שונה למרות שההטעמה זהה, והיו עוד המון דוגמאות), מה שהפך את לימוד הניקוד למשימה די מעייפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק, אבל התשובה שלי היתה לשאלה איך מנקדים שמות. ניקוד שמות הוא כידוע שונה ופשוט יחסית לניקוד פעלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך. בין השמות קיימים הסגוליים וחריגי חוק החיטוף, שתי הצרות הגדולות של עולם הניקוד. שלא להזכיר את השמות בעלי הדגש התנייני ודגש לתפארת הקריאה, תשלומי הדגש ל-ה' הידיעה לפני מילה הפותחת בגרונית, ועוד ממתקים שבלעדיהם הייתה מלאכת הניקוד משמימה כמו אצל פעלים, שניקודם נוטה לפני תבנית קבועה עם נטיות לגיוון פה ושם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך.. כְּאַסְקוֹפַּה הָנִרְמֶסֶת. קודם כל - מאד הפתיע אותי שפתח הוא תנועה גדולה וקמץ קטנה תודה על הרחבת הדעת שנית - אם יש לך אפשרות לראות את הניקוד שהוספתי האם זה הרעיון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפתעה במקומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |