|
מבחינת יצירת המתח הדרמתי- אתה צודק. הסלידה שלי ממנו הוא בצד התכני, הסמכותי, הכל יודע שלו ורצוף הדעות הקדומות שלו. יותר מדי מהשאלות שלו הן ארוכות ומכילות כבר את התשובות. למשל הוא יכול לתת תיאור של אירוע כשהוא פותח: "כולנו יודעים ש.." כמעין אקסיומה. לא פעם כעסתי על שהוא מכניס אותי ל"כולנו" הזה בלי שביקש את הסכמתי ולדעתי גם כדעה קדומה. פעם הביא את העניין של הצלחת מפעלי טויוטה בארה"ב לעומת פורד וג'.אם. התוספת הפרטית שלו היתה: "בודאי המנהלים היפניים משתמשים שם בכלבים ובשוטים כדי להחזיק משמעת". המרואיין ענה לו בנימוס ובעדינות שדוקא ההיפך הוא הנכון. אני זוכר לטובה את גדעון רמז שהגיש לפניו את התכנית. הרבה פחות דרמטית אך מפתיעה בפתיחות שלה.
|
|