 |
נניח שאדם אומר:
"ידוע לי כי ישנם הקורעים את הפיתה במו ידיהם, בלא סכין ומזלג, ובעזרת קרעים אלה הם "מנגבים" מן הצלחת את החומוס והטחינה. ידוע לי גם כי ישנם האוכלים רק קוויאר משובח, ויודעני כי יש המשלבים את השניים בתפריטם - קוויאר משובח וגם חומוס עתיר קוליפורמים מתובל בהרבה טחינה. אני? - אני אדם אדיב ונדיב המוכן לרדת אל העם, ולכן, מדי פעם, כשבאמת אין לי ברירה, אני מנגב חומוס בפיתה בחברתם של לבנטינים פרימיטיביים ירודי-דעת. עם זאת, אדם בעל טעם משובח במיוחד הנני - ולכן, להוציא את אותם מקרים מצערים שבהם מובילני טוב לבי שאין שני לו לאותם בילויים בלתי נאותים עם אותם אנשים בלתי נאותים (חברתית וקולינרית) - אני ניזון במשך מרבית חיי על דיאטה אקסקלוסיבית של קוויאר משובח מן הים הכספי, שמפניה טובה ויקרה ופטה כבד אווז ברוטב כמהין, במסעדתו של פול בוקיז."
- האדם הזה הוא אמנם נעלה שבנעלים, נזר הבריאה ללא ספק, אך הוא מצמצם במו ידיו את ארגז הכלים שלו ונועל אותו במנעול של זהב. מה גם שהוא משלם על טוב-טעמו המוקפד והמוצהר בחרדות תמידיות, שמא אכל, קרע או ניגב את הדבר הלא נכון במקום הלא נכון (אך אל דאגה - אם הוא יהודי, הוא נהנה מן הסבל :-)).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש