בתשובה לאח של אייל, 07/11/07 6:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"יש חוויות נפשיות שאנחנו לא מודעים אליהן, אבל ניתנות למדידה באופן חיצוני" - בא לך לפרט? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קל יחסית למישהו שמכיר אותך לדעת אם אתה פוחד ממישהו, או נמשך למישהו, גם אם אתה עצמך לא מודע לזה. זה מאד נפוץ שאנשים לא מודעים לרגשות מסויימים - אבל הרגשות האלו מתבטאים בהתנהגות שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצבים האלה הייתי מהסס מאוד לקרוא לזה ''חוויות'' - בשבילי עיקר המשמעות של המלה הזו הוא לציין תחושה ומודעות. עדיף בעיניי ''מצבים נפשיים (לא מודעים)''. סמנטיקה בצד, חוסר המודעות הזה רומז שאולי יש הבדל חשוב בין מצב כזה לבין מצב שמבחינה ''מדידה'' הוא אותו דבר, אבל עם מודעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה העקרונית היא שמדידה חיצונית היא מקור מידע אמין הרבה יותר על אותו דבר שנטען שכלל אי אפשר לתאר או לחקור אותו, ושהגישה אליו היא גישה סובייקטיבית בלבד. הרי המוח האנושי הוא מומחה בהדחקה ובהמצאה. ומה שאתה באמת ובתמים חושב שחווית לפני 24 שעות עשוי להיות שונה מאד ממה שבאמת חווית לפני 24 שעות. והסיבה היחידה שאנחנו יודעים את זה היא בגלל שעשו מדידות חיצוניות. גם את ההבדל שאתה מתאר: בין מצב נפשי לא מודע, מצב נפשי במודעות נמוכה, מצב נפשי במודעות גבוהה, מצב נפשי מודחק ועוד הרבה אפשרויות, קשה מאד לאבחן על עצמך והרבה יותר קל לאבחן באופן חיצוני. ככה שלהגיד שבמבחינת "מדידה" זה אותו דבר, זה קצת מצחיק - כנראה מבחינת מדידה חיצונית זה יהיה דומה בדברים מסויימים, ושונה מאד בדברים אחרים. אבל אם אני אשאל אותך, בדיעבד: "איך הרגשת אז, כש.." אז תחשוב שזה היה אותו דבר כמו אז, למרות שזה לא היה אותו דבר כמו אז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שקצת מפריזים בערכה של המודעות: תיאור מקרה – קלפטומניה ואפילפסיה אשר טופלו על ידי Topiramate אישה, בת 20. מתלוננת על גניבת חפצים קטנים (עפרונות, מחקים, עיתונים ועוד) באופן כפייתי. הדבר החל שנתיים קודם לכן, והיא טופלה במרפאת-חוץ פסיכיאטרית. בנוסף, הופנתה לייעוץ נוירולוגי בשל התקפים אפילפטיים מסוג complex partial, אשר החלו באותה תקופה בה החלו הגניבות. המטופלת דיווחה כי לפני מעשה הגניבה היא מרגישה מתח עצום, אשר הופך להנאה, אם כי קצרה, בעת הגניבה. עוד סיפרה המטופלת כי לאחר הגניבה היא מרגישה אשמה וחרטה. היא אובחנה כסובלת מקלפטומניה*. המטופלת לא סבלה ממחלות פסיכיאטריות נלוות. היא טופלה ללא הצלחה בשני סוגים של SSRIs (fluoxetine 40 mg/day או citalopram 40 mg/day). לאחר בדיקות אשר הצביעו על ליקוי מבני באונה הטמפורלית השמאלית, שמהווה מוקד אפילפטי, הוחל טיפול ב-Topiramate 300mg/day (המינון נקבע על פי תגובה קלינית ותופעות לוואי). תוך חודשיים מתחילת הטיפול ב-topiramate היתה המטופלת חופשייה מהתקפים אפילפטיים ומקלפטומניה. הכותבים מאמינים כי בשל סמיכות הופעת הקלפטומניה וההתקפים האפילפטיים ובשל הליקוי המבני באונה הטמפורלית השמאלית, והעובדה כי שתי ההפרעות הנ"ל נפתרו על ידי טיפול ב-Topiramate, ניתן להניח כי קיים קשר ביניהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה מצאת את התיאור הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקציר באחד הז'ורנאלים המקצועיים לרוקחים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |