|
בשאלת האשמה בביצוע המעשה, ברירת המחדל היא חף מפשע. בשאלת האחריות הפלילית, ברירת המחדל *איננה* בלתי-שפוי.
אני חושב שעדויות הרופאים, כאנשים שלא נכחו בזירת הפשע, ושאין להם באמת הבנה עמוקה לתוך הנפש האנושית, אינן שקולות לעדות מומחה כמו, למשל, של חוות הדעת של מומחה בליסטי בשאלת המרחק שממנו נורה הקליע. (זו סתם דוגמה; אף פעם לא התעמקתי בדרך שבה אומדים את המידע הזה. יכול אפילו להיות שהם יותר גרועים מהרופאים, עד כמה שאני יודע.)
אני גם חושב - וזו הפעם הראשונה שאני מכניס את זה לדיוננו - שראוי לשפוט גם אנשים שהיו בלתי שפויים בעת ביצוע הפשע למאסר, כל עוד אי-השפיות לא הייתה באשמתו של אדם אחר - אדם שסימם את רעהו בחשאי, למעשה, הוא הנושא הבלעדי באחריות הפלילית למעשיו של קורבנו. אבל אי-שפיות קבועה או "זמנית" שמקורה איננו בסמים? איך זו הגנה?
"הסבירות שכל המערכות הרפואיות עושות יד אחת להכניס פושעים לאשפוז רק בשביל האינטרס של להמשיך לייצד את ההגנה" - אתה מעוות את דבריי. מה שאמרתי הוא שהרופאים מונעים, שלא בידיעתם, גם מאינטרסים אנוכיים. לפני כן, אני מוסיף עכשיו, הם מונעים מבטחון מופרז ביכולותיהם ("מה ההבדל בין רופא לאלוהים? אלוהים לא חושב שהוא רופא"). תכונה אנושית נפוצה. ויש גם את המערכת המשפטית שפונה אליהם - ברור למה עורכי דין (מהצד המתאים) עושים זאת, ואת התייחסות השופטים תיארתי במילה "אינרציה". — כל התיאור הזה עשוי להיות שגוי לגמרי, אבל אני משוכנע שהוא לא ראוי להקרא "תיאורית קונספירציה". לדעתי זה תיאור שמקובל על הכל שמקבילות שלו התרחשו ועדיין מתרחשות בעולמנו.
|
|