 |
א. אני לא יודע מה קרה בגני הילדים הגרמניים בתקופה הנאצית, אבל בבתי הספר הקפידו שם על האמרה ש"הנוער הגרמני צריך לצעוד". מכאן ועד להקמת נוער היטלר לא היה מרחק רב.
ב. אף אחד לא מדבר על שכתוב ההסטוריה. השאלה היא איך להעביר אותה. אנחנו מסננים מילדנו מידע שלדעתנו מזיק להם; מידע על מין, אלימות, וסמים. אבל משום מה, הוחלט כאן שהעובדה שהילדים לומדים מגיל הגן שילדים יהודיים נרצחו באכזריות על ידי הנאצים היא בסדר. משום מה, חשוב שילדים קטנים ידעו שילדים קטנים כמוהם נרצחו בתאי הגאזים. המילה "טראומה" אומרת לך משהו? האם באמת אי אפשר ללמד את נושא השואה - שהוא חשוב - בצורה רגילה? האם חייבים לשים דגש על סיפורי הזוועה, להביא עדים? האם חייבים לקחת את התלמידים אל תאי הגאזים בפולין, להכריח אותם, בגיל צעיר, להתמודד עם טראומה נוראה? האם אנחנו לא מנחילים, על ידי כך, את הטראומה גם לדור שלא ידע אותה? מה מרוויחה מערכת החינוך מסיוטיהם של הילדים? האם מותר, אתית, למחנך לגרום, במודע, לסיוטים בקרב תלמידיו? האם מותר לנו להפוך את השואה לאירוע החשוב ביותר בהסטוריה האנושית? האם בחינוך מעין זה אין עיוות, המיועד למטרות לאומניות? אין זה סוד שרבים מהישראלים איבדו את הסיבה האידיאולוגית להשאר בארץ (לטעמי, אין צורך בסיבה כזו), ועל כן מערכת החינוך אומרת להם, בגסות, "אם תגורו מחוץ לישראל, יבואו הנאצים ויאכלו אתכם". ודאי שחינוך כזה מוביל ללאומנות - השאלה היא אם הוא מותר ורצוי.
ג. הגבורה היהודית בשואה היא מימד שולי לחלוטין. היא גם מימד השנוי במחלוקת. האם מותר היה למרוד, ולסכן כך אוכלוסיות שלא שאפו למרוד? המורדים לא "שאפו להגן על חייהם". הם ידעו שהם מיועדים למות ושלמרד אין כל סיכוי. האם הוא היה מותר לשם ריצוי התאווה הלאומנית ל"נקם יהודי"?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש