בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 27/10/07 9:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אם כך טעיתי בכוונתך, וחשבתי שאתה מעמיד את גורמי הלחץ "הכבדים יותר" בעבר מול הגורמים המקלים שדנו בהם לגבי בעיות הלב. אבל גם שכחתי להוסיף משהו משמעותי מאוד ש"ממשיך" את אותו טיעון של דה בוטון שהביא שוקי: התחושה הפטליסטית יותר של אנשים שההחלטה אינה בידיהם. כפי שאמר דה בוטון ביחס למעמדות, שכשהיו קשיחים מאוד האדם לא ראה את עצמו מסוגל לשפר את מעמדו בעזרת מעשיו שלו - כך גם לגבי הרבה מאוד דברים אחרים. אם יש ממילא רופא אחד בכפר, או מקסימום שניים שחושבים אותו הדבר, והאינטרנט לא יכול לעזור לך לסעוד את יקירך הגוסס, וגם אם אתה מאוד עשיר לא תוכל להאיץ את כרכרתו של הרופא מרחוב הארלי, אז מרחב האופציות שהיו לך להאריך את חייו של אותו יקיר מעיק עליך הרבה פחות. וזה נכון גם לגבי בחירת מקצוע, בחירת בן/בת זוג, חינוך ילדים ועוד. התלבטויות הן מקור לא אכזב ללחץ נפשי, וככל שהמבחר העומד בפניך גדול יותר, כך מבוכתו גדלה ומכבידה יותר. ב. "אנחנו מקשרים אינסטינקטיבית עיר ומודרניות עם לחץ, וכפר ו"מיושנוּת" עם רוגע". ראשית, גם אם זה נכון, יש סיבה טובה לאינסטינקטיביות הזאת. לא כל דימוי מושרש היטב הוא בהכרח שגוי. שנית, כדברי הכפתור, לחץ הזמן מורגש הרבה יותר בערים הגדולות. אתן לך השוואה מגוחכת ביותר, אבל נכונה: ירושלמים שבאים לתל אביב מרגישים מיד שהעיר הזאת מלאה ריצה. ירושלים אמנם היא עיר גדולה ולא ממש פריפריה, יש אפילו שרואים בה את מרכז העולם, ואינני מוחקת את עובדת היותה בירה, אבל איכשהו, מבחינות רבות, פיתויי ה"ריצה" שלה קטנים יותר משל תל אביב. ובראש פינה, עד לפני שנים אחדות (ואולי אפילו היום) אנשים לא נעלו את דלתם בצאתם מהבית. לא היה צורך. אז נכון, יש הרבה חלקי פריפריה שבהם שולטים האבטלה והפשע, גורמי מתח קשים ביותר, אבל אותם אני מציעה להוריד כרגע מהדיון. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |