בתשובה לדב אנשלוביץ, 23/10/07 21:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפיסקה הראשונה שלך לא שונה בהרבה ממבחן טיורינג. כדי שהמכונה תוכל לעמוד במבחן היא תצטרך לענות על כל מה שעולה בדעתו של הבודק, והמתכננים שלה ודאי לא יכלו לדעת אילו שאלות היא תישאל, כך שללא ספק "המפתחים [לא] ידעו בכלל איזה בעיות אמורה המכונה שלהם לפתור". |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל במבחן טיורינג לא מוגדר אפילו זמן שבו על המבחן להיערך. שניה תספיק ? אני מוכן להסכים לדבר כזה (אולי אפילו בסתירה לדברים שאמרתי קודם): נעזוב את ההגדרות. אם תהיה לפנינו מכונה כזאת (ותעשה בין השאר את כל הדברים שמנית בתגובתך הקודמת או אפילו חלק) כולנו נדע שהיא ישנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחן טיורינג, כפי שטורינג הגדיר אותו, נערך כאשר ה"בוחן" משוחח עם שתי ישויות – אדם, ושאינו אדם; והוא מסתיים כאשר ה"בוחן" יודע לומר מי מהם הוא אדם (או מודיע שאינו יכול להחליט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין להרגשתי אין די בכך כדי שזה יהיה מוגדר היטב, אבל מאידך גיסא איני רואה טעם להתחיל להתמקח, בנוסח: ואם הבוחן יהיה עייף, או מה מידת האינטילגנציה שלו עצמו, או שסתם לא יתחשק לו להתאמץ, והוא יחליט להפיל גורל וכדומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארוע נדיר: אני מסכים איתך לחלוטין. אני חושב שכאשר ניתקל ביצור תבוני, לא תהיה לנו שום בעיה לדעת זאת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |