|
2. סתם כהערה, אני חייב להזכיר שבימי הביניים לא ממש קראו את אפלטון. למעשה, כמעט ולא הכירו אותו. רק בתקופת הרנסאנס התחילה ההתעניינות מחדש בכתבי אפלטון. וכמובן שאריסטו הוא הרבה יותר "נוח" מאפלטון. קודם כל, הוא לא מתחייב לכמעט שום דבר חוץ מכמה כללי מוסר בסיסיים. שנית, התפיסה שלו היא הרבה יותר ניסויית: עיקר מאמציו היו לתיאור המציאות כפי שהוא ראה אותה, ולא להנחלת כללים. ואולי חשוב מכל, כיום רוב האנשים קוראים רק חלק קטן מאוד מכתבי אריסטו, שכתביו מקיפים פחות או יותר את מכלול הידע המערבי בתקופתו. בימי הביניים כתביו על זואולוגיה, למשל, נחשבו למקור אמין, ולא סתרו כלל את הדוגמה הנוצרית.
|
|