|
בצורה מוזרה, אין כמעט אף משפט בתגובתך שלא ניתן לחלוק עליו. פרסי נובל הם תמיד כלי לקידום מטרות (השאלה היא רק מהן המטרות). אני לא רואה שמעמד הפרס נשחק ומספר המועמדים בעבר שבדיעבד אולי לא היו ראויים לפרס, אינו קטן ממספרם היום. האם גור ורבין/פרס/ערפאת ראויים לפרס הוא עניין של דעה פוליטית ולא עובדה שאין לחלוק עליה (אולי קיסינג'ר ולה דוק תו הם דוגמה מובהקת יותר). שולוחוב הוא סופר גדול וחשוב הרבה יותר מאשר סלווטורה קווזימודו, פראנס אמיל סילנפא (בחרתי בגלל השמות) או חבורה שלמה של זוכים סקנדינביים שאיש לא שמע עליהם. ואפשר בהחלט להבין מדוע גל-מן זכה בפרס ולא נאמן (מה שלא אומר שלא היו זוכים בפיזיקה שהיו ראויים פחות מנאמן). פרס נובל בהחלט ניתן לאדם בודד בד"כ על הישג בודד מסויים (למשל איינשטיין זכה בגלל עבודתו על האפקט הפוטו-אלקטרי אני חושב). איינשטיין טרח הרבה על מהפכת היחסות הפרטית שלו ועשה זאת לאחר שסיים לימודיו ועבד במכון הפטנטים השוויצרי ולא בגיל 17 כפי שאמרת. "פוליטיקאי שמקדם את אג'נדה שאולי נבחרה בכלל על סמך סקרי דעת קהל" בהחלט יכול לקבל פרס נובל לשלום גם אם מפעלו לא עלה לו בחייו וצריך להניח שאלו הנהנים מפועלו (או להיפך) לא בדיוק מוטרדים ממניעיו. בדברי ימי האדם, "לזה שעומד בראש וצועק קדימה, [במיוחד אם זה] בכריזמה לא מבוטלת, [יש הרבה] זכויות בנושא". מה שקצת מטריד בפרס האקולוגי הוא שנדמה שהיה מדען מסויים (שאיני זוכר את שמו, סקוטי אאל"ט) שנאבק במשך כ-20 שנה להוכיח את הטענה שיש בכלל אפקט חממה ו/או הדלדלות של מעטפת האוזון. הוא נאבק כנגד אנשי ממסד דוגמת חברי הועדה שזכו בפרס שטענו שאין בכלל שינוי/השינוי הוא בגבולות התנודה הסטטיסטית/השינוי אינו קשור לפעילותו של האדם. נראה שהמדען ההוא ישאר אלמוני ואילו אנשי הממסד שכל כך הקשו עליו דוקא הם יקטפו את הפרס.
|
|