|
אין בינינו חילוקי דעות לגבי תפיסת החומרה של מעשה הטרור הפוליטי. נראה לי שמרוב שאנחנו מתרכזים באיש ובמשפחתו והופכים אותם לסמל, אנחנו נותנים הנחה גדולה לחוגים מהם יצא עמיר. הדבר מתחיל כמובן בהפרדה שעושה הציבור שלנו בין פריעת החוק כלפי הערבים ובין אוזורפציה כלפי השלטון; בין דהומניזציה כלפי הערבים לבין "אהבת ישראל". האוזורפציה והנכונות לטרור פוליטי הרבה יותר רחבה מאשר משפחת עמיר. לדעתי זרעיה נמצאים גם בתוך הצבא והתופעה שראינו במצרים ברצח הנשיא סאדאת, יכולה לקרות גם אצלנו. עדין לא היו אצלנו מפלגת שלטון וראש ממשלה שהיו אמיצים ונועזים כמו סאדאת כדי להדליק את הנכונות לעשות מעשה. אנחנו מתעלמים מהעובדה שמתחוללת אצלנו מלחמת אזרחים לטנטית והיא נמצאת בהפסקת אש כי הממשלה והמימסד השלטוני משתפים פעולה עם החוגים של עמיר ופוחדים מהם או תומכים בהם.
|
|