 |
|
 |
||
|
||||
 |
עץ זה חומר אורגני שכל הפחמן שבו (שזה אחוז ניכר מהמאסה שלו) מקורו בפחמן דו חמצני אטמוספרי. אני נוטה לחשוב (ללא ידע בוטאני) שאם נגדל במטע מסודר עצים לגודל שבו התועלת מכריתתם ונטיעת חדשים היא מירבית, אנחנו למעשה מייצרים מאסת עץ בקצב מירבי, כלומר צורכים פחמן בקצב מירבי. אם עצים בוגרים (שקצב צמיחתם איטי) היו צורכים יותר פחמן מעצים צעירים (שצומחים במהירות) אז המאסה שלהם היתה עולה בקצב גדול יותר והיה יותר כלכלי להמתין ולא לכרות אותם. דוקא במקרה של גידול עצים לתעשיית העץ (או הנייר) אני נוטה להאמין שהשיקולים הכלכליים של הגדלת הרווח חופפים לשיקול האקולוגי של הגדלת ספיגת פחמן דו חמצני מהאטמוספרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה יפה. נקודת תורפה שלה היא שהאופטימיזציה הכלכלית של היער היא לקבלת מאסת *עץ* מרבית, ואילו האופטימיזציה הסביבתית היא לקבלת ביומסה כוללת מרבית - כולל עלים של העצים, וצמחים שאינם עצים. אבל אני בספק אם זה מפיל את הטיעון. חשוב לציין (עכשיו כשהטיעון שלי נחלש...) שלא המצאתי אותו לבד - את הטענה שהיערות התעשייתיים הם פחות טובים מיערות טבעיים קראתי בכתבות רציניות, כך שזו מן הסתם דעה של (חלק מה)מומחים. כמובן, זה לא אומר שזה נכון, וייתכן גם שהשיקול הוא לא בנוגע לקשירת פחמן ואפקט החממה, אלא בנוגע לתמיכה במגוון ביולוגי, שהוא שיקול פחות תועלתני-אנושי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |