בתשובה לשוקי שמאל, 16/10/07 11:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, סעיף ב' שלך איננו נכון. הזכות להשפט בפני השווים לך, היתה קיימת אולי במשטרים קורפורטיביים-פיאודליים. השיוויון בפני החוק מניח שכל האזרחים שווים. איך הוא מתבצע היא בעיה אחרת. לגבי סעיף ה': השמאל לא הפקיד את חרותו ואת התקינות הפוליטית של החברה בישראל בידי בתי המישפט; השמאל פשוט ויתר על המאבק. מי שאוכף את החוק אינם בתי המישפט אלא הרשות המבצעת, והרשות המבצעת אינה רוצה לשמור על החרות והתקינות הפוליטית בקיצור, על הדמוקרטיה. בתי המישפט הם מוסדות פאסיביים בהגדרה ולכן טענותיך אליהם אינן במקומן במקרה הזה. אני חושב שעניינים אלו עלו כאן בהקשרים אחרים של האשמת מערכת המישפט באקטיביזם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מודע לבעייתיות שאליה אתה מכוון, כבר כשכתבתי את תגובתי, אך הבעיה היא לא אנכרוניסטית ולא בעיה של ביצוע. שיטת המושבעים היא מרכזית במערכת המשפט האמריקנית בת זמננו וגם בחלקים מסויימים של מערכות המשפט האנגלו-סכסיות בכלל. ושיטה זו מצביעה על לב העניין: מטרת המשפט (לפחות בנגזרות מסויימות שלה) אינה ליישם חוק אבסטרקטי ואובייקטיבי כלשהו, אלא לבטא ולממש את דעתה של חבורה של שווי-מעמד לנאשם, על מעשיו. חבורת השווים הזו יכולה להשתמש בחוק הכתוב או לאמץ פרשנות "הופכנית" שלו. הטיעון הנ"ל לא ממש תופס לשיטת המשפט שלנו שאינה שיטת מושבעים, אבל אני חושב שגם לשיטתנו עניין השיוויון בפני החוק הוא עניין קשה. השיוויון הוא לכל היותר לגופה של האשמה ולא לגופו של הנאשם. ואם העניין הוא חומרת האשמה, מי קובע אותה? האם זהו החוק הכתוב התאורטי או דעותיו ותפיסת עולמו של השופט הדן? נראה לי שהתשובה הנכונה היא שמה שקובע הוא תפיסת העולם המשתנה של החברה ממנה באים השופטים שהיא הקובעת את טעמם ודעותיהם של השופטים. "מי שאוכף את החוק אינם בתי המישפט אלא הרשות המבצעת, ...". מדוע? האם הרשות המבצעת אינה מבצעת בדיוק את מה שפסקו בתי המשפט? לגבי ההמשך, אתה צודק. טענותי אלו הם חלק מן הטענות שיש לי כנגד האקטיביזם השיפוטי. בעיני לא היה זה אקטיביזם שיפוטי אלא יוזרפציה של עניינים שמלכתחילה לא היו בתחומו של בית המשפט, ע"ח הזנחת העיסוקים והעניינים האמיתיים של בתי המשפט (קריא, שיפור היחס וייעול התהליכים והאכיפה של ההליכים האזרחיים והפליליים של בתי המשפט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי שמי שאוכף את החוק איננו בית המישפט, לא התכוונתי לפסיקות בית המישפט העליון שעליהן יצא הקצף והזעקות על אקטיביזם. התכוונתי לכל סולם האחריות של רשויות השלטון (הרשות המבצעת). אי התפקוד של המישטרה בשלל הדברים הקטנים, אי התפקוד של הפרקליטות והתביעה הכללית בהפעלת המישטרה בתחומים בהם יש עברה ברורה על החוק. כל הסיפור למשל של המאחזים הלא חוקיים: ברגע שמדובר על עברות על החוק, לכאורה היועץ המישפטי צריך להורות על חקירה והפסקת העברות הללו. לא אכנס לעוד דוגמאות מהתחום הזה. כפי שכבר כתבתי לא פעם, חלק לא מבוטל מהעתירות לבג"ץ היו עקב המנעות הרשות המבצעת מלבצע. אני חושד שלפחות בחלק מהמיקרים יש גישה צינית של הפוליטיקאים להשאיר את העניינים לבג"ץ כדי שיחטוף את הכעסים והם ירחצו בנקיון כפיהם. אני מסכים איתך שמישפט המושבעים היה בנוי על התפיסה של אחריות האזרחים למישפט צדק. אינני בטוח שהכשלים של המישפט האמריקאי נובעים דוקא מהמושבעים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |