|
התחמקת יותר מדי בקלות מהטיעון של כליל. הוא נתן דוגמה עם "למעלה" ו"למטה", ואתה פטרת זאת בכך שאלו לא מונחים מוגדרים היטב. בסדר. האם תיאוריה פיזיקלית צריכה להניח שלחלקיקים תמיד יש מטען חשמלי חיובי, או שאף-פעם אין להם מטען חשמלי חיובי?
למה תיאוריה כלכלית צריכה להניח שתמיד בני האדם רציונליים, או שהם אף-פעם לא רציונליים? אולי היא מצליחה לעקוף את השאלה הזו? אולי היא לא תלויה בה?
ולעניין שעל המוקד - הטעות - אני חושב כמו אסף: אין טעם בקיבוע שרירותי של גורם אחד (פוליטיקאים לא טועים), אם אין לך סיבה מוצקה לחשוב שהוא אולי באמת תמיד נכון1. אתה מקבל תיאוריה עקבית, אבל בלי שום תשובה לשאלה מתי יש לקבל את מסקנותיה. התחליף - לבחון כל מקרה לגופו, מבלי לשלול על הסף טעות2 - עדיף. נכון שצריך להפעיל כאן שיפוטים של סבירות שלא ניתן לנמקם עד הסוף, ולכן הם בסופו של דבר סובייקטיביים במידת-מה. אבל גם בתיאוריה שלך, כפי שאתה רואה בדיונים כאן אפשר לפרש הצהרות של פוליטיקאים, וגם מעשים שלהם, בכל מיני דרכים (גם אם מניחים אי-טעות), וליצור כל מיני (סליחה על המילה) נראטיבים. אתה מכריע ביניהם על פי סבירות, באופן סובייקטיבי במידת-מה.
1 הניסוח של המשפט הזה מסורבל, אבל לא מקרי. אתה אוהב להשוות את הנחת חוסר-הטעות לאקסיומות שבבסיס הפיזיקה, למשל הנחת הקביעות של חוקי הטבע. אבל זה לא אותו דבר: למרות שאין לנו הוכחה (לא לוגית ולא אמפירית) שחוקי הטבע קבועים, אנחנו יכולים לפחות לחשוב ש*אולי* הם קבועים, וגם לשאוב עידוד-מה מכך שהעולם עד כה די עקבי בפיזיקה שלו, עד כמה שאנחנו רואים. אינך יכול להגיד "אני מניח קביעות של חוקי הטבע כדי לאפשר מחקר פיזיקלי, למרות שאני יודע שבפועל לפעמים הם משתנים קצת".
2 אבל כמו שכתבתי פעם כאן, מרכיב של טעות בהסבר המוצע למעשה של פוליטיקאי יוריד בצורה דראסטית את מידת הסבירות שאייחס להסבר זה. ככל שהטעות המיוחסת גסה יותר, כך אטה פחות לקבל את ההסבר. לכן, בשיטה שאני מציע הטעות היא ממש לא ג'וקר.
|
|