|
אכן קיים סיכוי שאפול למעמסה על כתפיו השחות וגו', אך עדיין נשאלת השאלה האמיתית - מהו אותו סיכוי? מה הסיכוי שברכיבה נינוחה ורגועה בעיר, בשבילים או על מדרכות (היכן שניתן), במהירות של לא יותר מ-10 קמ"ש, עלול רוכב בוגר ומנוסה ליפול, ועוד בדיוק על הראש? האם הסיכוי הזה שווה את ההפחתה הוודאית במספר הרוכבים לצורכי תחבורה, על כל המשתמע מכך? מחקרים מוכיחים שרכיבה יומיומית תורמת לרוכב בממוצע 9 שנות חיים נוספות, מה יהא על אלה שיוותרו? איפה הנזק הזה נכנס בחישובי העלות/תועלת הלאומיים? ומה יהא על תוספת הזיהום והתחלואה שתיגבר עקב כך, בקרב כל האוכלוסיה? יש להבין, רוכב לצרכי תחבורה שיוותר על אופניו (ולצורך העניין גם אדם שימנע מלהתחיל לרכב נחשב גם הוא לאחד שוויתר), יעשה מן הסתם שימוש ברכב מנועי כלשהוא, ציבורי או פרטי, על מנת להגיע ליעדו. ניתן לנסח זאת ביתר חן: עדיף לשרוף כולסטרול ולא דלק פוסילי. אציין שמדובר בעיקר בערים מישוריות וצפופות, שבהן רכיבה לצורכי תחבורה רווחת. חיפה אינה נמנית על סוג הערים הזה, ועל כן חיפאים עלולים להתקשות להבין על מה מדובר. אני מזמין את אלה לביקור קצר בתל אביב, להתרשם במו עיניהם מהמציאות שהחלה לצבור תנופה כאן בשנים האחרונות ומהיקף התופעה. (בנושא ההפחתה במספר הרוכבים עקב חוק קסדה גורף, ברצוני להדגיש שכדבר הזה כבר קרה באוסטרליה, ועל אף הטענות של המכירים את אוסטרליה המספרים שרוכבים בה המון, עדיין שיעור הרוכבים למטרות תחבורה נמוך אצלם משמעותית ממדינות בעלות מאפיינים דומים אך ללא חוק קסדה גורף. ושוב סליחה, זו אינה ספקולציה שאני או מי ממתנגדי החוק המציאו, אלו עובדות אמיתיות שנבדקו בתצפיות בשטח). ולגבי שיטת החינוך שעליה דיברתי - השתדלתי להיות ברור עד כמה שניתן, שמא אחדים מקהי המוח שנתנו ידם למעל הזה קוראים פה פה ושם, אז אולי... אתה יודע מה, בעצם לא. שישאר ככה.
|
|