|
מצאתי דרכים שונות, בהתאם להקשר, לעקוף את המכשול "יש-את": "יש לך את הטלפון של איווט?" יוחלף במשפט "רשום לך מספר הטלפון של איווט?" או "יש לך מספר טלפון של איווט?" כאן היידוע מיותר, בגלל שבדרך-כלל לא מתכוונים למספר טלפון מסויים (ה_מספר) אלא לסתם מספר טלפון, שבמקרה דנן שייך לאיווט. "יש לך את הספר מלחמה שמיר ושמן זית?" יוחלף במשפט "יש לך עותק של הספר מלחמה שמיר ושמן זית?" או קנולה, לא-משנה. הניסוח הזה הרבה פחות משונה מהניסוח "יש לך הספר...?". "יש ה..." זו צורה ארכאית בעיני. יותר מידי בן-גוריונית. "יש את שימי, ורוחל'ה ורמי, ויש את הזבן והחלבן. כל אחד מהם חשוד בעיני". אפשר לומר במקום "שימי, רוחל'ה ורמי חשודים בעיני, וגם הזבן החלבן" "איך נפתור את זה? אפשר לשאול את הטכנאים שלנו - יש לנו את יציב, שלמה, האי ועבדי" יאמר אחרת "איך נפתור... לשאול את הטכנאים שלנו - יציב או שלמה, האי או עבדי".
וכדומה. אימון קצר יאפשר לכל בר-דעת לאלתר ולעקוף את המכשול המעצבן הזה. יש לי את הפתרון, אבל נכון יותר לומר שמצאתי את הפתרון, או שאני אוחז, אפילו לופת בכף ברזל את הפתרון והולם בו עם קרדום.
|
|