בתשובה לאדם קלין, 16/10/99 22:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. אמת - אין לנו הרבה כוח. אבל ראוי שנשחק עם מעט הקלפים הדיפלומטים שיש לנו בדרך שתועיל לנו הכי הרבה. העצמת מערכת היחסים עם הודו יכולה להיות נכס דיפלומטי משמעותי. ניסיון להשפיע על המוסכמות הגרעיניות של ארה"ב, עד כמה שהוא קלוש, יכול לנשוא בחובו תועלת מרובה גם כן. 2. יפה אמרת (כמעט). הכותב אינו מסיק שההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר, אלא ההרתעה. אך עם זאת, אמת היא שבכדי לשמור על רמת הרתעה גבוהה נדרשת טכנולוגיה צבאית מהדרגה הראשונה, והתחמשות בלתי פוסקת באמצעי לחימה. למרות כל אלו- ההשוואה בין המזרח התיכון הנוכחי למלחמה הקרה היא מוטעה מכמה טעמים: ראשית כל, שלא כמו ארה"ב ובריה"מ לשעבר, ישראל מפותחת הרבה יותר טכנולוגית מיריבותיה הערביות והלא-ערביות. מכאן שייתכן מאד שמירוץ חימוש בקנה מידה היסטורי, כפי שהיה בזמן המלחמה הקרה לא יתרחש כאן כיוון שלא תהיה סימטריה בין החימוש. שנית, מדינות המזרח התיכון הן הרבה פחות יציבות מבריה"מ לשעבר. מהפכות צבאיות ואזרחיות קורות בתדירות גבוהה. קבוצות טרוריסטים ושאר פאנאטים נעים ביתר חופשיות ועצמאיות, מאורגנים היטב ומתערטלים בשלטון מדיני כושל, ולהם יכולה להיות גישה לכמעט כל דבר. שלישית, הנסיבות המדיניות והדיפלומטיות שונות לחלוטין. אנו נמצאים בעולם בו קיימת מעצמת-על והיחסים עימה הם בעלות תשומת אסטרטגיות. מעצמה שכבר הוכיחה שהיא מוכנה להפעיל את נחת זרועה (אם כי בכשלון צורב) בזירת המזרח-התיכון. בנוסף, ראוי לציין שאינך מציע פתרון אלטרנטיבי. אינני מאמין כי במצב הנוכחי במזרח התיכון ניתן להגיע לשלווה שאיננה מבוססת על הרתעה. רמת החיים העלובה במדינות סביבנו, המנטליות המוסלמית הרואה במערב פגע רע אשר מבולבלת ממנו ומאויימת, חוסר הדמוקרטיה המשווע - כל אלו מונעים מאיתנו לטעמי להגיע לשלווה המבוססת על רצון טוב, אלא בטווח של דורות. הדרך היחידה לדעתי היא, כפי שכתבתי בעבר, היא ליצור מערכת של אינטרסים ביננו לבינם שתמנע עויינות ואלימות כלפינו. הרתעה חזקה היא אחת מאותם הדברים היוצרים אינטרסים כאלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לשתי הטענות שהעלת כנגדי הן פחות או יותר אותה אחת: לא מדובר פה במזרח-התיכון, אלא בעולם. נכון, פקיסטן כבר קרובה מספיק להוות איום, אבל במזרח-התיכון היא לא ממש יושבת. כמעט אף אחד, עד היום, לא הכניס אותה למשוואות המסובכות-להחריד של יחסי האיבה הקיימים בין ישראל לבין שכנותייה הערביות. הנחתך שפקיסטן עווינת, מייד ובאופן אוטומטי, את ישראל - הנחה המתבססת רק על עובדת היותה מדינה מוסלמית - לא בהכרח תיווכח כנכונה בטווח הארוך של הדברים. אין פלסטינאים (שיש להם סיבה טובה לשנוא אותנו) בפקיסטן. אין לה גבולות משותפים איתנו, ומעולם לא לקחנו אפילו פיסה מאדמתה (או אדמה שיכולה להיחשב כאדמתה). המטרה שלי בכל הפיסקה הארוכה למעלה היא להבהיר דבר אחד: הנושא הרבה, הרבה, הרבה יותר מסובך מכפי שאתה מציג אותו. ספק עם הפתרונות שהצגת יעבדו, אפילו רק כי אף פתרון אחר שנוסה במזרח-התיכון לא עבד - ופה מדובר (כאמור) בנוסחה גדולה בהרבה, הכוללת את ארה"ב באופן ישיר, את כל המדינות המחזיקות (או מפתחות) נשק אטומי באופן עקיף, ועוד כהנה וכהנה מדינות. מדובר פה, בקיצור, בסיטואציה שגדולה בכמה מידות מכפי יכולתנו, ויש סיכוי ניכר שכל נסיון שלנו להתערב יביא רק להסלמה או לתוצאות לא צפויות (אני צריך להזכיר את הפרשה? את תנועות החמאס והחיזבאללה? את מלחמת לבנון?) לסיכום, גם הצגת הדברים הטכנולוגית שלך לוקה בחסר. ראשית, אתה טועה - אין לנו יתרון טכנולוגי ניכר על מצרים. שנית, אפילו אם אתה צודק לגבי המדינות האחרות, מה זה משנה? טילים סקאד עתיקים עשו בנו שמות במלחמת המפרץ - הרי ברור שאם הם היו נושאים בחובם מטען כימי או (חס וחלילה) ביולוגי, מניין ההרוגים בישראל היה מגיע לאלפים. טיל יכול להיות מאוד מיושן, ולשאת ראש נפץ גרעיני עתיק ממש, אבל אם הוא מתפוצץ בגוש דן, למי זה בדיוק משנה? וכן, אתה צודק, אני לא מציע פתרון אחר. אני לא בטוח שיש אחד, ואני די משוכנע שגם אם הוא קיים, לישראל לא יהיה יד לא בהמצאתו ולא ביישומו. אני די פסימי בנושא - צריך לתת למעורבים מקרוב לנסות לפתור את הבעיות שלהם, ולקוות לטוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיוותת במקצת את דברי. אינני מניח כלל שפקיסטאן היא עויינת אותנו. אני שם אותה בקטגוריית ה- "איום אך לא אויב", כפי שאני משתדל לשים את איראן, למרות שהיא ללא ספק עויינת ואף לה, כפקיסטאן, אין סכסוכי גבולות או סכסוכים עמוקים בכלל. עם זאת, האינטרסים של איראן הם אחרים לחלוטין. יש לדאוג שפקיסטאן לא תפתח כאלו אינטרסים כנגדנו. דבריך לגבי סיבוכיות העניין אינן מותירות הרבה פתח לדיון. אינך אומר איך זה מסובך או במה הצעותיי רעות ויביאו רק להסלמה של המצב. אינך תוקף את נקודותי באופן ספציפי אלא את הלגיטימציה שלהם. קל לפטור דברים ב- "זה הרבה יותר מסובך מזה!". אינני טועה לגבי מצרים. יש לנו יתרון טכנולוגי ניכר: נשק גרעיני. מצרים ויתרה על האופציה הצבאית הזו כמעט כליל. אמנם, צבא מצרים עולה עלינו בכמה אמות מידה ויש סיכוי כלל לא רע שאם תיפתח מלחמה ביננו לבינם שנובס באופן משפיל ומחריד, אך עדיין, טכנולוגית, אנו מעליהם. ולא רק כשמדובר בטכנולוגיה צבאית. הפחתתך בערך טכנולוגיה צבאית מוטעית בעיני. לדוגמתך, מטען נפץ גרעיני עתיק מאד יכול להיות בעל קוטר הרס הרבה יותר קטן ולהרוג הרבה פחות אנשים בעוד שמתקנים גרעיניים חדשים מסוגלים להשמיד שטחים נרחבים הרבה יותר. יש לזה המון משמעות. ליתרון טכנולוגי איכותי יש משמעותיות צבאיות הנובעות ממנו כמעט תמיד. אתה פסימי אך עם זאת מקווה לטוב? :-) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |