|
||||
|
||||
לא הצלחתי עדיין לגבש עמדה נחרצת בסוגייה הכללית "צינוביץ', פרס ישראל לעיתונות או בית המעצר קישון", אבל אני חושב שהטיעון שלך, בדבר מניעיו הכספיים, לא מפריך שום דבר. יוצאת לי כאן תגובה ארוכה, אבל אני חושב שמדובר בכשל מחשבתי שרלוונטי לא רק למקרה צינוביץ'. נבחן טענה חביבה: "כאשר מוטי גילת חשף את פרשת דרעי מניעיו היו כספיים בלבד. עובדה: אם היה חושף במקום זאת את פרשת 'יענקל מוכר החמוצים בשוק שמרמה במשקל' לא היה מקבל מ"ידיעות" רבע מהמשכורת שהוא מקבל עכשיו". ומשהו עוד יותר טפשי: נניח שהיה מתעורר וויכוח על איכותה של תוכנה שכתב מר טל כהן בימיו בי.ב.מ. (זה לא מידע פנים שעבדת שם, זה כתוב כאן באתר) ואני הייתי אומר: "טל כהן הזה גאון, איזה תוכנה מבריקה ונפלאה", היה משיב לי מישהו "שטויות, הוא כתב את זה רק בשביל הכסף, והוא אכן קיבל מי.ב.מ הרבה כסף בשביל זה". ומשהו הכי טיפשי: "כאשר מתי כספי כתב את הלחן הגאוני של 'כשאלוהים אמר בפעם הראשונה' לא עמדה לנגד עיניו אלא תאוות בצע. הוכחה: אם היה כותב לחן בינוני כמו 'סוניה', הרבה פחות אנשים היו קונים את תקליטיו". ועכשיו תטען בוודאי שגילת וכספי מקבלים הרבה כסף (נגיד) בגלל שמה שהם *עשו* הוא טוב, ולא בגלל גימיק צדדי. והם עשו משהו מבריק. אבל על זה בדיוק הוויכוח. הטוענים בעד צינוביץ' אומרים שהוא עשה משהו מבריק, שיש בו אמירה ואיכות בפני עצמו. מה רע בזה שהוא ירוויח כסף מזה? או אולי זה שהוא מוזיקאי, שאמור למכור דיסקים, פירושה שעליו להתמודד "כמו גבר" עם שאר המוזיקאים במגרש המקובל (כמו מתי כספי, וכמו גילת במגרש העיתונאי) ולא לחפש לעצמו דרכי ביטוי וקידום מתחכמות? טענה אפשרית, אבל שוב בדיוק על זה הוויכוח, ושוב אני לא רואה מה עניין האינטרס הכספי מעלה או מוריד. אולי זה שהוא מרוויח מרמאות? אבל גם על זה בדיוק מתווכחים כאן אנשים, האם היתה זו רמאות לגיטימית או לא. למה זה מוריד מהלגיטימיות אם הוא מרוויח? קו המחשבה שלך, כפי שאני רואה אותו הוא: 1. הוא ירוויח מזה. 2. הוא ידע זאת, וזה עמד לנגד עיניו 3. שום דבר אחר לא עמד לנגד עיניו. אני חושב שאפשר לחתוך בין 2 ל-3. למשל, מה שאולי עבר בראשו של גילת היה: הרצון להצטיין, ולזכות בתהילה, ו(אולי) להועיל לציבור, ו(אולי) להרוויח כסף. לא רק שקשה לדעת, בכלל לא ברור עד כמה אפשר להפריד ביניהם. במידה רבה אלו צדדים שונים של אותו המטבע. ובאופן די דומה, נניח שבראשו של צינוביץ' עבר הרהור כזה: "באסה, יש לי תקליט חדש, לא מעניין את התקשורת השטחית, אף אחד לא ידע עליו, אף אחד לא יקנה. הא! יש לי רעיון! אני אתחזה לאומלל! התקשורת רודפת הסנסציות והדמעות תפרסם אותי, אנשים יקנו, אני אעשה מכה. גאון אני!" ובכן, אני חושב שבהרהור כזה, אגואיסטי לחלוטין, כבר גלומה ביקורת על התקשורת והציבור - בדיוק מה שבגללו אנשים כאן משבחים אותו. זה אפילו לא בהכרח משנה עד כמה הוא היה מודע לזה. ולבסוף (וזה כבר ספציפי למקרה צינוביץ'), האם באמת הוא יעשה כזו מכה, ואם כן האם זה רע? אני מתקשה לראות עדר אנשים נוהר לחנויות הדיסקים ובמוחם "וואו, הדיסק שכולם דיברו עליו, אני חייב לקנות אותו". מי שיקנה את הדיסק, יקנה אותו בוודאי בגלל שהמוזיקה מצאה חן בעיניו. זה שהוא נחשף למוזיקה בזכות רמייה, האם זה הופך את הרמייה לפחות לגיטימית? או אולי דווקא ליותר לגיטימית? ואם יהיו אנשים שדווקא כן יקנו את הדיסק *רק* בגלל כל הטראראם ובלי קשר למוזיקה? גם זה, באופן מוזר, דווקא עושה את הרמייה ליותר לגיטימית. בשביל אנשים כאלה, צינוביץ' הוא לא יוצר של מוזיקה אלא יוצר של טראראמים, שמצא גם דרך למכור אותם. אולי טראראמים הם לא אפיק יצירה לגיטימי - אבל אם כן, לא משנה עניין האינטרס הפיננסי. |
|
||||
|
||||
ירדן, כל הטיעון שלך נפסל על הסף מהסיבה הפשוטה שאין דבר כזה ''רמיה לגיטימית''. לא פחות לגיטימית, לא יותר לגיטמית, ולא בכלל. ''לא תשקר'', אפילו בתנ''ך זה כתוב. |
|
||||
|
||||
ודאי תוכה בתדהמה, אייל, כשאספר לך שאיני חי לפי הכתוב בתנ"ך - ומן הסתם גם ירדן לא. פרט לכך - שתי נקודות: א. לא כתוב "לא תשקר" בתנ"ך. כתוב "לא תענה ברעך עד שקר". אם כבר, אז כבר... ב. הבעייה כאן היא ההגדרה של "רמייה". האם כתיבה תחת שם בדוי היא רמייה? האם כתיבת דברים שאינם אמת הם רמייה? אם כך, הבה נזרוק למדורה את כל סיפורי או הנרי וכתבי מרק טוויין, למשל... בקיצור, כשבאמנות עסקינן, אין דבר כזה "רמייה". הכל הולך. |
|
||||
|
||||
עניין השרוף אינו אומנות אלא יחסי ציבור. באומנות מותר לעשות הכל, ביחסי ציבור מחויבים לאמת, מותר אמנם ליפות את האמת ולטשטש פרטים אבל חייב להיות בסיס לכל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |