|
||||
|
||||
תראה, בסוף כולם מתים והשאלה מה גרם לך למות פחות משמעותית עבורי. ישנם אנשים שחיים עד גיל 100, במיוחד באזור שלי, ואת החיים שלהם ניתן לסכם בארבע מילים גם אם מנסים להרחיב, לפרט, לנמק ולצטט וזה כולל הישגים אישיים הן מקצועיים והן פרטיים, תחושות סיפוק ממשפחה או עשייה וכו'. ההתאבדות עצמה לא מרתיעה אותי מהבחינה של מעשה המסיים את החיים אלא מהתחושה שאדם המבצע זאת סובל בצדק או שלא מתחושה קשה מאוד שלא הייתי רוצה לחוות. בקיצור, השאלה היא לא מתי אמות ואיך אלא מה עשיתי בתקופה שקדמה לקניית החווה. |
|
||||
|
||||
לטעמי ה"איך" מתים משמעותי מאוד, אם הוא בא בייסורים גדולים - וכפי שאמרת, סביר שרוב המתאבדים חווים ייסורים גדולים מאוד שהם הגורמים להתאבדותם. מקווה מאוד שאתה לא תחווה כאלה חלילה.:) ומה עם החווה? אנא פרט (וכן הרחב, נמק וצטט). |
|
||||
|
||||
גם אני הייתי ברצון רב מוותר על ייסורים גדולים וכל הידה ידה ומעדיף לנפוח את נשמתי בשנתי בגיל 120. זה טריוויאלי. אבל אם הייתי אומר לך שהמינגווי התאבד בגלל טירוף רגעי ובשאר חייו הוא היה מאושר ולא סבל מדכאונות יותר מאדם בריא אחר, האם עדיין, לאור כל מה שעשה בחייו ההתאבדות נתפסת כמשהו כל כך נורא? בקשר לחווה |
|
||||
|
||||
לא לא, אפ זה היה המצב, הרעיון להתחלף אתו בהחלט מובן לי:) |
|
||||
|
||||
אני מקווה להדרס תחת רגלי פילים, בזקנתי, בשעה שאני מתנה- אהבים באוהל. |
|
||||
|
||||
ממתי כבשים מתנות אהבים באוהל? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |