 |
|
 |
||
|
||||
 |
ג'והן מירשהיימר וסטיבן וולט טוענים בספרם שהתמיכה האמריקאית המוחלטת בישראל מזיקה הן לארה"ב והן לישראל. הם מפתחים בקפדנות קרה טענה הקוראת לארה"ב לפתח מדיניות חוץ שבה היחס לישראל יהיה כמו לכל מדינה אחרת בעולם. רק כשהאינטרס שלה עולה בקנה אחד עם האינטרס האמריקאי, ישראל יכולה לסמוך על תמיכת ארה"ב. אלא שרוב האנשים לא מבינים שבמרבית המיקרים, האינטרסים הישראלים והאמריקאים מנוגדים. הם עוררו סערה, אלן דרשוביץ טאברהם פוקסמן האשימו אותם באנטישמיות, ולפחות אוניברסטיה אחת וכמה מרכזי תרבות סרבו לארחם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חלק גדול מהתגובות-בעיקר המוזכרות- מחזקות את האמור בספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה תגובות? קראת את סוף המאמר המלונקק? תגובת נגד שקולה ולא מתלהמת של וויליאם גריימס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למה שמוזכר בתגובה שעניתי לה. אלן דרשוביץ. אם להתייחס לגופו של המאמר (אם כבר לא כתבתי את זה באחת התגובות), דוקא לעניין האינטרסים של ארה''ב, אינני שלם עם מחברי הספר. האינטרסים של ארה''ב מוגדרים הרבה פעמים על ידי המימשלים השונים. ממשל בוש רצה את המילחמה בעיראק לא פחות מישראל ולכן יש כאן זהות אינטרסים בינו לבין ישראל. המחברים טועים בהגדרות ובאיבחון האינטרסים האמריקאים כפי שהם משתקפים במדיניות המימשלים השונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה תוך שעה קראת את הספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה אתה גדול במסקנות. הדיון כאן מתנהל כבר זמן רב אז על סמך מה אתה מסיק שתוך שעה קראתי את הספר? תסביר לי , אולי אתחיל להעריך את עצמי יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סתם, כי כתבת שהמחברים טועים בהגדרות ובאיבחון האינטרסים האמריקאים אז חשבתי שכבר הספקת לקרות את הספר. סורי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרת אינטרסים של מדינה איננה מדע מדוייק אלא מאד קשור להשקפת עולם. כשכתבתי שהמחברים טועים, התכוונתי שהם מתייחסים לאינטרסים אמריקאים כמשהו אובייקטיבי ולא כמשקפים את האינטרסים של המימשל הספציפי וקבוצות הכוח שהוא מייצג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בשנה שחלפה מאז כתיבת המאמר חל איזשהו שינוי בתפיסתך את האיש קארטר? אני שואל משום שבחודשים האחרונים נוספו התבטאויות של קארטר שקשה מאוד לפרשן בלי לקבל שלאיש יש עוינות אינהרנטית ואינסטינקטיבית כלפי ישראל ויהודים. אחרת קשה להבין מדוע אדם שמעלליהם של מוסלמים (איראניים במקרה שלו) עלו לו בכס הנשיאות יגלה כלפיהם כל כך הרבה אמפתיה וכל כך מעט אמפתיה כלפי ישראל שנתנה לו את ההישג הנשיאותי הלכאורה יחיד שלו (הסכם השלום בין בגין לסאדאת). עד כה יכולתי להבין מדוע אדם יגלה יותר הזדהות עם סאדאת האמיץ מאשר עם בגין הצדקני. אבל מדוע בשם שמיים מישהו יעדיף את עארפאת על פני בגין? אני מבין שעמדתך היא שיש טעם בדברים שהאיש אומר בלי קשר לאיש עצמו, אבל אני חייב לציין את התרשמותי האישית שלא מדובר באיש מתוחכם במיוחד. האם אין שום אפשרות שמדובר פה באנטישמיות לאטנטית של נוצרי דרומי אדוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אין כאן שום אפשרות שיש כאן אנטישמי נוצרי לאטנטי. הטענות שלך נגד קרטר אינן ענייניות ואינן מתייחסות לדבריו. הן מתייחסות לקונוטציות ול ''אחרת קשה להבין מדוע אדם שמעלליהם של מוסלמים (איראניים במקרה שלו) עלו לו בכס הנשיאות יגלה כלפיהם כל כך הרבה אמפתיה וכל כך מעט אמפתיה כלפי ישראל שנתנה לו את ההישג הנשיאותי הלכאורה יחיד שלו (הסכם השלום בין בגין לסדאת).'' כל דבריך עוסקים במדידת ההזדהויות והאמפטיה. אין כאן שום (אינך חריג בעניין הזה) התייחסות לנימוקיו ולבסיס עליו הוא בונה אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלבד המשפט ''אין כאן שום אפשרות שיש כאן אנטישמי נוצרי לאטנטי.'' , הכל נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חל שום שינוי. בכלל, לשפוט אותו רק על סמך כמה התבטאויות בקשר לישראל נראה לי לא רציני. מקריאה בספר שלו לא הרגשתי "עוינות אינהרנטית ואינסטיקטיבית", ואם הקריטריון ל"עוינות" היא התבטאות שלא בהתאם לקונסנזוס (המדומה לדעתי) הישראלי, אז יש אנשים יותר "קיצוניים" מקרטר. ההתרשמות שלי ממנו היא די אנקדוטיאלית. ראיתי כמה ראיונות ארוכים איתו בטלויזיה בשנים האחרונות, קראתי מעט על הפעולות שלו במסגרת האביטאט ומכון קרטר, והתרשמתי שהוא פוליטיקאי מעט יותר כן ממה שנהוג לצפות. גם לבחון את נשיואותו רק על סמך אירן נראה לי שגוי. אני לא בטוח שהפיאסקו באירן (ההליקופטרים) הוא זה שהפיל אותו, או האינפלפציה הגבוהה שהיתה אז בארה"ב, שלא לדבר על ההתלחשויות בקשר ל"הפתעת אוקטובר" של רייגן. לזכותו יש לזקוף את החקיקה שמקדמת אנרגיה חילופית והמאמץ להקטנת התלות בנפט, חקיקה שבוטלה ע"י רייגן. דווקא היום כשאנחנו סובלים מ"שיא הנפט" וצופים מחיר של $300 לחבית (דבר שישמח את תום פרידמן משיקוליו הוא), אז יש מה לבכות על זה שמדיניות האנרגיה של קרטר הופסקה. בכל מקרה, אני חותם על חצי המשפט האחרון שלך "הדברים ולא האיש", משום שיש מחיר להתעלמות מהשלכות לא נעימות של מעשיך, היינו הכוח והאומץ לרפלקסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(דבר שישמח את תום פרידמן משיקוליו הוא). הבנתי שפרידמן מטיף לפתרונות של אנרגיה חלופית, משקולים תועלתיים לגלובליזציה. האם יש שקולים אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, לא "משיקולים תועלתיים לגלובליזציה" אלא מראיה מפוכחת (שלו) ושיקולים סביבתיים. הנה מאמר שהוא כתב לא מזמן, ולמרות שאני לא מחבב את סגנונו הפשטני והמתיילד, אני מכבד את העובדה שיש לאיש השפעה. הוא מדמיין מועמד לנשיאות שלא יחזור על השגיאה שאמריקה עשתה ב1980 כשהתמכרה מחדש לרכבים זוללי דלק ברגע שמחירי הנפט ירדו אחרי משבר שנות ה1970. הוא מייחל לנשיא שיגיד את האמת ויבטיח מחיר דלק גבוהים לנצח. לשלם השוואה, פרידמן מדבר על מחיר מינימום של $4 לגלון, ואני זוכר שלא לפני הרבה שנים, כשמחירי הדלק היו יורדים בקיץ, מחיר גלון היה 99 סנט ולפעמים מעט פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרידמן כפי שהבנתי לא רואה בגלובליזציה מלה גסה, אלא תומך בשכלולה ועידונה, אכן מראיה מפוכחת ושיקולים סביבתיים. ועכשיו למאמר! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |