בתשובה לתשע נשמות, 22/08/07 10:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא יודע. לא יודע. כן, בכל תחום שלא נוגע להגנה על הצדק. אבל נראה לי שהתכוונת לתחום במובן אחר, ואז התשובה היא לא, כל תחום בו המדינה מעורבת או יכולה להיות מעורבת והוא עלול לפגוע בצדק, שייך לתחום השיפוט של בג''ץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא מהו צדק. בעיני (כמעט) כל מי שלא מסכים עם מדיניות איזושהי היא לא צודקת, ומכאן שאם אף אחד לא קובע גבולות כלשהם לתחומי הדיון אז כל מדיניות היא ענין לדיון בבג''ץ ובג''ץ הופך לסוג של ממשלת-על (עם כל הסמכויות אבל בלי שום אחריות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כח לנסות ולהגדיר מהו צדק, זה גם ממש לא משנה. גם אם נסכים שמדובר במושג סובייקטיבי, זה עדיין לא הופך אותו למושג חובק כל. אפשר להתנגד למדיניות לא רק מטעמי צדק. למעשה, רובן המוחלט של ההתנגדויות הפוליטיות הן מטעמים אחרים לגמרי (טעמים אידיאולוגים, פוליטיים או תועלתניים). זה שכל מדיניות יכולה להבחן על ידי בג"ץ לא גורר שבג"ץ מחוייב לדון בכל מדיניות, ועל אחת כמה וכמה שבג"ץ מחוייב לקבל כל עתירה על כל מדיניות. כאן אנחנו סומכים על שיקול דעתם של השופטים, שהם לא "סתם" 12 אנשים מהרחוב (וגם במדינות בהם 12 אנשים מהרחוב מקבלים הכרעות במשפטים, בית המשפט העליון לא מורכב ממושבעים), אלא אנשים בוגרים שמונו לבית המשפט העליון אחרי (מה שאמור להיות) דיון עמוק במוכנותם לכהן בתפקיד החשוב הזה. למרות שהסכמתי, לצורך הדיון, שצדק הוא מושג סובייקטיבי, אני ממנה לבית המשפט העליון אנשים שאני מאמין שיש להם מספיק שיקול דעת להבין את משמעותו האמיתית של המושג ולשפוט לפיו. זה ודאי לא הופך את בית המשפט העליון לממשלת-על, זה הופך את הית המשפט לרשות נוספת במשוואת הכוחות של הרשויות במדינה, לא חזק יותר או חלש יותר משאר הרשויות. זה כן מונע, או, אם נדייק, מעקב, מהממשלה, או בכלל מהרוב לשלול את זכויותיו של המיעוט או הפרט, או לפגוע בעקרונות הצדק (כמו שהם מובנים על ידי השופטים שמינינו בפסקה הקודמת). הדמוקרטיה הליברלית אמורה להשען על זכויות הפרט, ולא על הכרעת הרוב, ועל זה בית המשפט אמור להגן. ודאי תסכים איתי שאי אפשר לתת לממשלה או לכנסת את התפקיד הזה, לכן חילוקי הדעות ביננו הם כנראה רק בנוגע לשאלה האם יש לתפקיד הזה חשיבות. לבג"ץ אין את הסמכויות של הממשלה, המונופול של הכח במדינה (הצבא והמשטרה), הוא בידי הממשלה. אני מקווה שכשאתה בוחר את השופטים העליונים שלך אתה בוחר באנשים בעלי אחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שאפשר להתנגד למדיניות לא רק משיקולי צדק; אבל ברגע שאפשר *להציג* כל התנגדות כהתנגדות משיקולי צדק ניתן להביא כל מדיניות לדיון בבג"ץ. אכן בג"ץ לא מחויב לדון בכל מדיניות, אבל כל עוד הוא לא שולח עותרים הביתה עם אמירות כמו "רבותי, התחום הזה אינו עומד להכרעתי" זה לא משנה. אנחנו סומכים על שיקול דעתם של שופטים, שבמשך ארבעים וחמש השנים הראשונות לקיום המדינה אכן ידעו להגביל את עצמם ולהתערב רק במקומות בהם נפגע הצדק ממש - למשל, במקרים של אפליה בוטה או פגיעה מהותית ולא מוצדקת בזכות יסוד כמו חופש התנועה, הדיבור או ההתארגנות. למרבה הצער, האיזון הזה נפגע קשות בשנים האחרונות והשופטים מרבים להתערב גם בתחומים שאלמנט הצדק בהם הוא משני. אתה נותן אמון בלתי-מוגבל בשיקול הדעת של השופטים; התחושה שלי (וכנראה גם של לא מעט אחרים) היא שבשנים האלה השופטים הצדיקו את האמון הזה במידה פוחתת והולכת וכדי להחזיר את האיזון יש צורך בשינוי מסוים. אם כל מדיניות נתונה למבחנו של ביהמ"ש העליון אז הוא ממשלת על, חזק יותר משאר הרשויות. הרי הענין הוא פשוט: בג"ץ יכול עקרונית כרגע לבטל כל החלטה של הממשלה וכל חוק של הכנסת; אלו מצידן אינן יכולות לשנות החלטות של בג"ץ. על כן בג"ץ חזק יותר. יותר מזה: הממשלה והכנסת נושאות באחריות ונאלצות לתת דין וחשבון לאזרחים במועדים קבועים. אם הממשלה מחליטה לתת ל-X היא חייבת לקחת מ-Y, ואם האזרחים אינם מרוצים מההחלטה הזו או מתפקודה הכללי היא תשלם את המחיר. השופטים, לעומת זאת, יכולים לתת למי שהם רוצים (תושבי שדרות, נניח) מבלי שייאלצו לקבוע ממי לקחת, וגם אם ההחלטה תוביל רק לנזק הם לא ישלמו שום מחיר. כהונתם מובטחת עד גיל שבעים. העובדות האלה מחייבות את בג"ץ במידה גדולה מאד של ריסון עצמי. שופטים כמו שמגר, לנדוי ואגרנט הבינו את זה. העובדה שהממשלה מופקדת על הצבא והמשטרה היא חסרת משמעות אם היא עצמה כפופה לבג"ץ. הרי אפשר גם לטעון שהמונופול על הכוח הוא בידי הרמטכ"ל והמפכ"ל - אבל כל עוד אלה מחויבים להישמע למישהו אחר זה פשוט לא נכון. כל עוד בג"ץ יכול ומוכן לתת הוראות לממשלה כיצד להפעיל את צה"ל הטענה שהממשלה מחזיקה במונופול על הכוח אינה נכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן להביא, מסכים. מה רע? שיביאו. אני מעדיף לחיות במדינה בא בית המשפט דן גם בהרבה שטויות מאשר במדינה בא בית המשפט מנוע מלדון במעט עוולות. אתה הולך לפגוע בזכויותיו הבסיסיות של האזרח הקטן וחסר ההגנה בגלל *תחושה* שלך שההחלטות *שלך* (והמינויים לבית המשפט הן החלטות של הרוב) הן לא מוצלחות? זאת באמת העמדה שאתה מציג כאן? זהו, שלא. לממשלה יש צבא ומשטרה. אם בית המשפט העליון יחליט שהצבא צריך להכניס את כל חברי הממשלה לכלא, הממשלה פשוט לא תמלא את ההחלטה, והציבור, שיבין שמדובר בהחלטה מופרכת, לא יתקומם מול הממשלה. אותו הדבר מול הכנסת. כוחו של בית המשפט (וגם של הכנסת, אגב) הוא רק כאשר הממשלה ממלאת את החלטותיו, והממשלה תמלא את החלטותיו רק כל עוד הן סבירות. הכח של בג"ץ קיים רק כל זמן שהחלטותיו סבירות וניתנות בהתאם למנדט שלו (החוק והצדק). ברגע שבג"ץ יוצא מהמסגרת, אין לו שום כח. איך בדיוק אולמרט נותן לך דין וחשבון? גם אם תפטר אותו הוא ימשיך יקבל פנסיה לכל החיים. שופטי בג"ץ חיים בארץ, ויסבלו מכל החלטה מוטעית שלהם. אין אחריות כבדה מזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אני הולך לפגוע בזכויותיו של האזרח הקטן וחסר ההגנה? אני חושב שהתערבות במדיניות אינה מזכויותיו הבסיסיות של האזרח, אלא במידה והמדיניות הזו פוגעת בזכויותיו הבסיסיות של אותו אזרח באופן מפלה או בלתי-חוקתי. העובדה שהממשלה אינה מספקת לו מיגון, למשל, אינה כזו. אני לא מתכוון לשנות בגלל תחושה. אני נותן כאן נימוקים שאומרים שהמצב הקיים מאפשר חוסר איזון בין הרשויות. האיזון תלוי בריסון עצמי של כל הרשויות, אבל אם אני רואה שהרשויות לא מרסנות את עצמן אני צריך לייצב את המצב באמצעות חקיקה. העובדה שהשופטים התמנו ברוב בוועדה של תשעה אנשים לא מרשימה אותי במיוחד. חברי הכנסת נבחרים בהצבעה של מיליונים ואני לא רואה שהתוצאה נפלאה כל כך. בפועל היה לשופטי העליון עד היום הרבה כוח בוועדה הזו, שהביא לכך שבעצם הם קבעו מי יתמנה אף שאין להם רוב מספרי; זה מצב בעייתי שמביא לכך שהשופטים נוטים להיות בעלי השקפה אחידה. גם הצבא והמשטרה שיש לממשלה הם שלה רק כל עוד היא פועלת במסגרת של סבירות. אם היא תדרוש מהם לכלוא את כל חברי הכנסת או לתלות את שופטי בג"ץ בכיכר העיר הם לא ימלאו את ההחלטה הזו. הבג"ץ אכן יוצא מהמסגרת ולכן יש מחשבה לצמצם את הכח שלו. הפסקה האחרונה שלך משונה ביותר בעיני. גם שופטי בג"ץ וגם אולמרט חיים בארץ וייהנו מפנסיה לכל החיים, אבל אם אולמרט עושה טעות אני יכול לפטר אותו - כלומר הוא נושא באחריות. לפי הטיעון שלך אין שום סיבה לפטר את אולמרט, חלוץ או פרץ בעקבות כשלונם במלחמה: הרי הם חיים בארץ ועל כן סובלים מתוצאות החלטותיהם - אחריות "שאין כבדה ממנה" כדבריך, וגם אם נפטר אותם הם יקבלו פנסיה כלומר מצבם לא יורע כלל... אם כל מי שחי בארץ נושא באחריות "שאין כבדה ממנה" אתה הורס כל בסיס ל-accountability. אם שופטי בג"ץ פוסקים שיש למגן את תושבי שדרות בעלות של חצי מיליארד שקל וכדי לממן זאת צריך להוריד מסל התרופות איזושהי תרופה לסרטן, מי שמשלם את המחיר הם חולי הסרטן ולא שופטי בג"ץ - ואם האזרחים אינם מרוצים מכך שחולי סרטן מתים, גם אז מי שישלם את המחיר יהיה הממשלה ולא בג"ץ. סמכות ללא אחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני חושב שהתערבות במדיניות אינה מזכויותיו הבסיסיות של האזרח, אלא במידה והמדיניות הזו פוגעת בזכויותיו הבסיסיות של אותו אזרח באופן מפלה או בלתי-חוקתי''. א. בג''צ אינו מתערב במדיניות הממשלה. בעניין מיגון בתי הספר בשדרות טענו השופטים שהממשלה אינה פועלת בהתאם למדיניותה. הממשלה וכל המוסדות הכפופים לה אינם פועלים על פי הסבירות אלא על פי החוק. החוק וסמכויות הממשלה מחייבות פעולה בגבול הסבירות ולא בניגוד לרוח החוק. מה שאתה קורא ''סבירות'' מתייחס לכללי הדמוקרטיה הבסיסיים, הזכויות הבסיסיות של האדם, חירות הביטוי וכד'. כדי לא להגרר למערכה שמנהלים אלו שלא איכפת להם להדיר חלק מהאנשים מהכללים הללו - כדאי לקרוא את העתירה,את דברי השופטים ופסיקתם.לא להסתפק בתמצות עיתונאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שאתה מונע מהאזרח הקטן וחסר ההגנה את הזכות לגשת לבג"ץ בתחום מסויים, אתה מאפשר לממשלה לנצל את אותו תחום על מנת לנצל את האזרח הקטן וחסר ההגנה. אם את השאלה איזה דברים הם מפלים ואיזה לא תכריע הממשלה, אז שום סבר לא יהיה מפלה. זה באמת לא מובן מאליו? איפה ראית כאן חוסר איזון הין הרשויות? האם http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3440454,00.h... באמת מהווה חוסר ריסון עצמי? נכון, גם הממשלה מחוייבת לסבירות. זה מה שיפה בשיטה הזאת. איפה בזה שבג"ץ הסכים לדון בעתירה של הורי החינוך המיוחד (ודחה אותה) הוא חרג מהמסגרת? מילא, אם הוא היה מקבל אותה, היינו צריכים להכנס ולהבין על מה העתירה, והאם הקבלה שלה היא בתוך או מחוץ למסגרת. אבל בדיון בעתירה אין שום יציאה מהמסגרת. יותר מזה, לדעתי, אם בג"ץ היה נמנע מלדון הוא היה חורג מהמסגרת. לא ראיתי איפה התייחסתי למספר הבוחרים, ולכן לא הבנתי למה אתה מתייחס בעצם. בפועל גם בוועדה לא היה לשופטים רוב, וממילא גם השופטים עצמם התמנו על ידי הוועדה, ככה שעדיין מדובר בנציגי הרוב. אולמרט אמור, מעצם תפקידו, לייצג את הרוב (כראש ממשלה) ואת בוחריו (כחבר כנסת), ולכן הרוב יכול להעיף אותו מהממשלה (על ידי הכנסת), ובוחריו יכולים להעיף אותו מהכנסת. שופט בבג"ץ אמור לייצג את הצדק, ולכן זה לא הגיוני שאפשר יהיה לפתר אותו על ידי הרוב )אחרת, האינטרסים של המיעוט או הפרט לא יוגנו, ואם נחזור רגע להתחלה, זה המטרה בשבילה השופט קיים). אין לזה קשר לכשלון או הצלחה. אני לא חושב ששופטים בישראל אמרו אי פעם להוריד מסל התרופות משהו. על פניו, זאת לא החלטה של בית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מונע ממנו לפנות כאשר מפלים אותו. אני רוצה שהוא לא יוכל לפנות בטענה "אני חושב שהמדינה צריכה לממן לי מערכת ESP לאוטו/להקים לי מקלט גרעיני/לאסור על כל מפעלי התעשיה בישראל לפלוט CO2 ושתבוא המדינה ותנמק מדוע היא לא עושה את הנ"ל". אם יש לו טענה מסוג "המדינה מימנה ESP לכל השכנים שלי ורק לי היא לא מממנת כי אני ג'ינג'י" או "קיים חוק שמחייב את המדינה למנוע ממפעלים לפלוט CO2 אבל היא מתעלמת ממנו" הוא יוכל להמשיך לפנות. אני גם לא רוצה שהוא יוכל לבוא בטענה של "אני חושב ששחרור מחבלים/אי-כיבוש איראן/אשרורו של ההסכם הבינ"ל למניעת סחר בחיות נכחדות מנוגדים לצדק הטבעי ולעקרונות מגילת העצמאות". אם הוא מופלה ע"י המדינה בגלל מינו, גילו, גזעו, דתו או נטייתו המינית, אם המדינה פוגעת (במעשה ולא במחדל) בחופש הדיבור, העיסוק, ההתאגדות, התנועה או הקניין שלו, וכיו"ב - חיוני שהוא יוכל לפנות לבג"ץ. אם הוא חושב שהמדינה לא מקצה מספיק משאבים לנושא מסוים, מקיימת מדיניות שאינה לוקחת בחשבון את העתיד וכיו"ב - יש לו קלפי והוא יכול להחליף שם את ההנהלה. במקרה שאתה מביא בג"ץ ריסן את עצמו ובצדק. גם כך, לדעתי, היה לו מקום לרסן את עצמו יותר ולא לדון כלל (אא"כ העותרים טענו שבחירת הישובים שבהם יהיה שילוב בכיתות רגילות היא מפלה ואינה עניינית). השופטים נבחרו ברוב - מה שבסה"כ הופך את הליך הבחירה לתקין, אבל לא מבטיח שום דבר לגבי מידת האחריות שלהם. אני מסכים שהשופט לא אמור להיות מוחלף - אבל ההכרה בעובדה שעל טעות שלו ישלמו אנשים אחרים צריכה לגרום לו לרסן את עצמו. אני שמח שאתה מסכים שיש דברים שאינם בתחום ההחלטות של בית המשפט. אם להוריד משהו מהסל אינו בתחום שלו, האם להוסיף משהו לסל אמור להיות בתחום שלו? ואם לא מתפקידו להכריע איזו תרופה להוסיף לסל האם מתפקידו להכריע איזה בית למגן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא פונה בטענות כאלה, ואם מישהו יפנה, ז"א ישלם את כל הכסף שעולה פניה כזאת, ובסוף יבוא עם פניה כזאת, והשופטים לא יקבלו את הפניה שלו אחרי חצי דקה, מה הפסדנו. למעשה, ככה אפשר להפוך את מערכת המשפט לרווחית (וגם דאגנו לקחת קצת כסף מעשירים טפשים ולתת אותו לעניים חכמים). לעומת זאת, אם אי הקצאת המשאבים פוגעת בזכויותיו של הפרט (הדוגמא הקלאסית, ממשלה שלא מקצה משאבים להקלת נגישות לנכים לשירותים חיוניים), אז אני בהחלט מצפה מבית המשפט לדון, ואם תשובת המדינה לא תהיה עניינית, אפילו לקבל את העתירה. אני מעדיף לחיות במדינה שבא יש מאות דיונים מיותרים מאשר למדינה שמפספסת דיון אחד לא מיותר. אם בחרת שופטים לא אחראיים, זה טעות שלך. אתה באמת חושב שהשופטים בבית המשפט העליון לא מרסנים את עצמם? לא מכירים במשמעות של ההחלטות שלהם? אני אסביר את עצמי (בעזרת דוגמא אחרת, שאולי תהיה בהירה יותר). אני חושב שבית המשפט יכול להכריע שאם המדינה מחייבת כל אדם להוציא תעודת זהות, ואם היא מחייבת כל מי שרוצה להוציא תעודת זהות לגשת למשרד הפנים, אז המדינה חייבת לאפשר גישה לנכים למשרד הפנים (או לאפשר לנכים חלופה אחרת להוצאת תעודת זהות). זאת נראית לי הכרעה אלמנטרית, ומתבקשת מתפקידו של בית המשפט הגבוה לצדק (ונראה לי שכאן אני ואסף ארצי חלוקים). אבל, בית המשפט לא צריך להגיד לממשלה "בשביל לאפשר גישה לנגים, עליך לבנות מעלית בעלות של 100 שקל, ולהוריד את העלות מתקציב החינוך מסעיף לימודי החשבון לכיתות ב"', את הסעיף התקציבי הממשלה צריכה למצוא בעצמה. ואם אין לממשלה אפשרות למצוא את ה-100 שקל (בטח רצית לשאול) אז או שמדובר בממשלה חסרת יכולת מינימלית, או שמדובר בהכרעה לא סבירה (או בשילוב של שתיהן). בזכות העובדה שאנחנו בוחרים שופטים אחראיים, וממשלות מוכשרות, אנחנו בטוחים שהשאלה הזאת נשארת רק ברמה התיאורתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלק גדול מדבריך (בענין הנכים למשל) ואין לי זמן להתיחס במפורט, אבל אגיד רק לענין האחריות - אכן כן, השופטים לא תמיד מכירים במשמעות (ואגב, לא אני בחרתי אותם. אתה מוכן לתת לאזרחים זכות בחירה לשיפוט כמו בארה"ב? הרי הם נאבקים על זה שהם ימשיכו לבחור את עצמם). המצב שבו הם "הדוד הטוב" שיכול לתת הקלות והטבות ולא צריך לחשוב איך לממן אותן או איזה תחליף ניתן למצוא כדי לשמור על אינטרסים חיוניים מעודד מטבעו חוסר אחריות. הם לא צריכים למצוא מאין לקחת את המיליארדים שהם הוסיפו למפונים מגוש קטיף. הם לא צריכים למצוא שיטה להגן על חיילי צה"ל המבצעים מעצרים כשהם מבטלים את "נוהל שכן". בעצם, למה אני מדבר כל כך הרבה כשהם כבר עשו את זה יותר טוב? השופט חשין הרי אמר על ברק שהוא "מוכן שיתפוצצו חמישים איש אבל שיהיו זכויות אדם". אם מישהו מבחוץ היה אומר את זה יהונתן אורן היה טוען שזו מתקפה חסרת אחריות של גורמי ימין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אישית לא בחרת אותם, אתה כרוב במדינה בחרת אותם, דרך הנציגים שלך. בכל המשפטים ששמעתי עליהם, נציגי הממשלה הבהירו לשופטים את המשמעות של ההחלטות שלהם. אם יש משפטים בהם נציגי המדינה לא עשו את זה, הרי שזאת לא אשמת השופטים. אם יש משפטים בהם השופטים כן הבינו את המשמעות ובכל זאת החליטו בניגוד לדעתה של המדינה, הרי שבדיוק בשביל זה הם נמצאים שם, ובדיוק בשביל החלטות כאלה נתנו להם את הכח לקבל החלטות בהתאם לשיקול דעתם העצמאית, גם אם היא עומדת בניגוד לרצונה של הממשלה. נכון, הם לא צריכים למצוא את מיליארדים שהם הוסיפו למפונים מגוש קטיף, אבל הממשלה לא יכולה להחליט להוציא אנשים מביתם בלי לתת לאנשאים האלה בית חלופי. אבל ההחלטה נשארת בידי הממשלה, והיא תמיד יכולה לבוא ולהגיד לציבור שבחר אותה, רצינו, אבל אין לנו מספיק כסף גם ללמד אנגלית וגם לפנות את גוש קטיף ולכן לא נפנה את גוש קטיף. זאת דוגמה נהדרת למקום בו בית המשפט התערב לטובת מיעוט כנגד דורסנות הרוב (אני לא יודע אם בצדק או לא). גם נוהל שכן היא דוגמא טובה, והפעם אני גם משוכנע שההחלטה שלהם צודקת. אם הממשלה לא יכולה להשליט סדר בלי לקחת חפים מפשע כבני ערובה, אז היא ממשלה חסרת כישורים, ואין לה מה לחפש ליד הגה השלטון. למעשה, אם יש סיבה לקיומו של בית המשפט גבוה לצדק, הרי שהיא באה לידי ביטוי בהחלטה הצודקת (והמאוחרת) הזאת, אין שום אפשרות לקיים מדיניות צודקת בלי לקבל החלטה כזאת, והעובדה שצה"ל היה צריך שבית משפט יגיד לו את זה, היא מביכה. השופט חשין אמר הרבה (יותר מידי) שטויות, וזאת ודאי היתה אחת מהן. בכל אופן, אני מודיע באופן חד משמעי שאני מעדיף לחיות במדינה בה מתפוצצים חמישים איש (בשנה, מתוך ששה מליון) ושיש בה זכויות אדם, על פני החלופה (לחיות במדינה שאין בה זכויות אדם, ולכן גם אף אחד לא יודע באמת כמה אנשים מתפוצצים, נמקים בצינוק, מוצאים להורג, סובלים מעינויים...)! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כרוב במדינה בחרתי גם באהוד אולמרט דרך נציגי (אף על פי שלא הצבעתי לאף אחת מהמפלגות שתומכות בו), ואף על פי כן אני חושב ששיקול הדעת שלו פגום, שהוא פזיז וחסר אחריות וההחלטות שלו גרועות. מבלי להיכנס לדיון הנקודתי לגבי החלטה כזו או אחרת אני חוזר על הטענה המרכזית שלי: מצב שבו X מחליט משהו ו-Y הוא זה שצריך לשאת במשמעויות השונות שלו הוא מצב שמעודד את X לפעול בצורה חסרת אחריות. זה לא בהכרח אומר ש-X אכן יפעל בצורה חסרת אחריות; זה רק אומר שיש בעייתיות מובנה במצב. אני מצפה מ-X להיות מודע לכך ולהפעיל הרבה יותר זהירות בהחלטות האלה. השופט חשין הוא אחד מאותה קבוצה של אנשים שאתה מביא לי כמופת של אחריות ושיקול דעת. אם אתה טוען שהוא מפזר שטויות לכל עבר (טענה נכונה, אגב) אז זה מטיל גם צל מסוים על אותו הליך יסודי של בחירה שאתה חוזר ומזכיר אותו: ההליך הזה הביא אדם לא רציני לכהונת סגן הנשיא. לגבי הערתך לענין זכויות האדם, בהקשר של הדברים הבחירה אינה בין מצב של, נניח, ארגנטינה תחת שלטון הגנרלים או מזרח גרמניה לבין איזו סקנדינביה בתוספת של כמה מתפוצצים בשנה, אלא בין מצב של ישראל עם זכויות האדם הקיימות לבין מצב של ישראל עם זכויות האדם הקיימות פלוס היתר להכנסת תושבי השטחים על ידי נישואין וחמישים מתפוצצים. אם בעיניך זה שווה את זה אולי כדאי לך להגיש מועמדות לעליון; הרי השופט ברק כתב במייל לחבר שלו באוניברסיטת ייל שתוך כמה שנים יהיה רוב לעמדה הזו שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם בחרת (שוב, לא אתה אישית, אתה ברוב) באולמרט לראשות הממשלה, ואתה חושב שהוא לא מוצלח אז זאת טעות שלך, ואת הטענות שלך אתה יכול לטעון רק כלפי עצמך. כן, זה ברור, השאלה היא מה גורם לך לחשוב שהם לא מפעילים זהירות ולא מודעים למשמעות ההחלטות שלהם. זה שהם מוכנים לדון על שילוב ילדים בחינוך מיוחד?! והשאלה השניה היא מה תעשה אם זה המצב? האם תמנע מהם לדון בנושאים מסויימים?! זה לא מטיל ספק על ההליך, ההליך הוא פרוצדורה, וגם הפרוצדורה המוצלחת ביותר לא יכולה לשנות את המהות. זה מטיל ספק על התרבות שבחרה את חשין לשופט. אבל אם נזכר לרגע שמדובר באותה תרבות שבחרה את שרון לראשות הממשלה, אז חשין זאת הבעיה שלנו?! יש לנו בעיה מהותיתף וחשין הוא רק סימפטום, ולא מהמעיקים שבהם. בעיניי זה בהחלט ראוי. יותר מזה, יש כאן ציר מובהק, שבצידו האחד נמצאות סקנדינביה, אנגליה או ארה"ב, ובצידו השני נמצאות ארגנטינה תחת שלטון גנרלים, ברה"ם או דרום אפריקה, ואני בהחלט חושב שראוי וכדאי ללכת לכיוון הראשון (אבל זה רק אני, חבל שכך), ומטיל ספק מאד (מאד מאד מאד) גדול בנביאי הזעם שטוענים שזה יגביר את הטרור. אותם נביאי זעם שטענו שאי אפשר לחיות בלי עינויים, שחייבים לחלק מסכות אב"כ, שהחיסולים יחסלו את הטרור, ושאי אפשר לצאת מלבנון ושפעם אחרי פעם הוכחו כחסרי כל יכולת נבואה מינימלית, כבעלי אינטרסים, ובעלי אג'נדה פוליטית ו/או אישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת את ראש עיריית רמת גן, שרצה להכין בית קברות ענק לקראת מלחמת המפרץ השנייה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל אדם יש חולשות וחשין הוא אדם עם הרבה חולשות. הוא מבין במישפט אבל מדבר הרבה פעמים מהבטן. האמירה של חשין לא היתה שיא תפארתו. גם עניין קיצוץ הידים לא היה הברקה. ואל תערבב את עניין נוהל שכן שהוא פסול מכל סיבה שהיא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין זה מתפקידו של בית המשפט להכריע איזה בית למגן. יש לו סמכות ברורה לומר לממשלה שאם *היא* או הכנסת הכריעו שיש למגן בתים מסוימים, עליה לעשות זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הכנסת הכריעה וקבעה זאת בחוק, על הממשלה לבצע אותו. אם הממשלה החליטה ובסופו של דבר ההחלטה לא התבצעה - יש אלפי החלטות ממשלה כאלה. זה מִנהָל גרוע, דבר שמבקר המדינה צריך להתריע עליו אבל לא זכות שמישהו יכול לתבוע אותה. אם היתה החלטה ובסופו של דבר נמצא, למשל, שאין מספיק כסף בקופה לממן אותה אז היא תידחה או פשוט לא תתבצע. זה לא ענין לבית משפט אלא אם כן יש מחויבות חוקית או חוזית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |