 |
אתר הגדה השמאלית הוא פרודיה על כתבי-עת. בפעם הראשונה שקראתי בו, הייתי בטוח שמדובר במלכודת-דבש של השב"כ שמיועדת ללכידת פעילי שמאל קיצוני (אתה לא יכול להאשים אותי, אחרי הכל אותם גאונים הפעילו את "שמפניה").
אבל אחרי שקראתי שלאתר יש "מדיניות פרסום פלורליסטית", שהיא, על פי העורכים "בתוקף אחריותה קבעה המערכת שלאתר עניין בפרסום מאמרים עיונים ואקטואלים הכתובים מנקודת ראות שמאלית, ואשר נועדו לקדם את השמאל ואת מאבקיו. בנוסף לכך, רואה המערכת צורך חיוני בקיום ויכוח נוקב בתוך השמאל ומבקשת לטפחו ולהעמיקו" (איך זה בתור פלורליזם?) המשכתי לקרוא את המאמרים באתר. אחרי הכל, כתב-עת המרשה לפרסם מאמרים בתנאי שהם נעים בטווח בין שמאל-קיצוני לאולטרה-שמאל חייב להיות כתב-עת שתורם תרומה ממשית לליבון שאלות יסוד.
אבל, לאכזבתי, למעט מאמר אחד, של אילן פפה, על דיכוי חופש הביטוי האקדמי באוניברסיטת חיפה (טוב, זה לא היה מאמר, זה היה יותר דיווח כרונולוגי - אבל עדיין - היה למאמר הזה ערך בעיני), לא מצאתי ולו מאמר אחד שראוי להקרא "מאמר". מדובר באוסף של כתיבה פובלציסטית, לעוסה, החוזרת על טרואיזם מעורב בעמדות אישיות לא מבוססות.
באופן דומה, המאמר של ארז צפדיה, הנקרא בשם הבומבסטי "חוק קק"ל - המניעים האמיתיים של מדיניות הקרקע בישראל" הוא המקבילה האקדמית על איך כותבים נח בשבע שגיאות. המאמר רצוף טעויות (שעל חלקן כבר עמדתי), ובתור מי שהיה בעברו עורך של כתב-עת משפטי, אני יכול להבטיח לך שהוא לא היה עובר שיפוט בשום כתב-עת שאני מכיר, אפילו לא בתור מאמר דעה. זה די אירוני בעיני שהכותב של המאמר מלמד קורס ב"שיטות מחקר" במכללת ספיר. אני חייב להשיג את הסילבוס של הקורס.
אז כן, הגדה השמאלית הזה הוא אתר שכוח-אל. גם מספרית, אבל בעיקר איכותית. הוא שופר לעמדה אולטרה-קיצונית שמקובלת על חלק קטן מאוד מהציבור. האיכות האקדמית של המאמרים המפורסמים בו היא בינונית-מינוס, והתרומה שלו לקיום דיון *פתוח* היא שולית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש