בתשובה לאיציק ש., 13/08/07 23:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, לא גרמת לי להתרגשות לאומית. גרמת לי, אולי, לגיחוך קל. השימוש בטיעונים "אסור"; "אינה יכולה"; "אינה כה תמימה" הם טיעונים בנפנופי ידיים, ואני לא כל כך יכול להתמודד איתם. אני אשמח להתמודד עם טיעונים מנומקים - למה לדעתך למדינה אסור להיות צד לאמנה בין קקל והמדינה? וגם אם נניח שאתה צודק, איך בדיוק סיום האמנה ושיווק הקרקעות של קקל ישירות על ידי קקל פותרים לך את הבעייה העקרונית? אתה מתעקש לבלבל בין קקל ובין המדינה. אני הראתי שמדובר בשתי ישויות נפרדות - אחת מדינה, השניה חברה בבעלות פרטית. אין ביננו מחלוקת שקרקעות מדינה (קרי מדינה ורשות הפיתוח) צריכות, בתנאים מסויימים, להיות משווקות לכל האזרחים. הוויכוח הוא על חלק קטן משטח המדינה, שנמצא בבעלות פרטית, מכח הקדש, למטרה מסויימת. זו - להבנתי - המחלוקת שאנחנו דנים בה. אתה טוען שצריך להפקיע את האדמות האלו מגוף פרטי, או לחילופין, לכפות על הגוף הפרטי לפעול בניגוד להבטחות שעל בסיסן הוא הוקם, מומן ופועל. איזה מין "צדק" יש פה? על סמך מה? מה על אינטרס ההסתמכות הלגיטימי של התורמים? אני לא זוכר שטענתי שהגלות הקיפה את *כל* הישוב היהודי. לשמחתנו (אני מקווה), מאז ומעולם היה ישוב יהודי בארץ - קטן, מדוכא, חבול, ללא מקדש, עד להקמת של עיר אלילית על חורבות ירושלים (איליה קפיטולינה), כפוף לאיסורים לקיים את דתו (איסור מילה, איסור שבת), וכדומה - אבל קיים. הנקודה החשובה היא לא כמות היהודים שחיו בארץ ישראל לאחר הגלות, אלא האוטונומיה השלטונית שלהם. הגלות המירה את העצמאות של ממלכת החשמונאים בקיום תחת כיבוש. בשנים שבין חורבן בית ראשון וחורבן בית שני היתה בישראל ממלכה עצמאית. עם סיום מרד בר כוכבא, ועד להקמת מדינת ישראל - ישראל הייתה שטח כבוש - על ידי אימפריות שונות ומשונות - ולישוב היהודי הקטן שהיה פה לא הייתה עצמאות. העילית החברתית גלתה, והדלפונים נשארו. אבל הן אלו שגלו והן אלו שנשארו מעולם לא ויתרו על זכותם על הארץ. מכיוון שאנחנו קצת מתבדרים, וכדי שהדיון ביננו יהיה קצת יותר מסודר, אני אנסה להביא להלן את הטיעון שלי במספר שלבים. אני אשמח אם תתייחס להנחות והמסקנות להלן, ותוכיח אותי על טעותי. 1. עד לקיומה של ממלכת יהודה, לא חיו בארץ ישראל עמים שלהם הייתה זכות קודמת על הקרקע. היו אולי שבטים נודדים, אבל לא הייתה "מדינה" במובן של הימים ההם. 2. מכאן, אם אני צודק, הריבונות הראשונה על השטח שבין הירדן והים הייתה, ברובה, של ממלכת יהודה (או מאוחר יותר ממלכת חשמונאים). הריבונות הזו הופסקה בכח, תוך כיבוש אלים, שסופו במרד בר כוכבא. 3. ריבונותו של העם שחי פה, ששפתו הייתה עברית ושדתו הייתה יהודית, הופסקה בכח. אותו עם מעולם לא השלים עם הכיבוש האלים, ומאז מרד בר כוכבא לא היה פה מצב המכונה במשפט הבינלאומי הפומבי Continuous and peaceful display of sovereignty. קרי, מאז מרד בר כוכבא ועד ל-1948, לא רכשה אף מדינה אחרת ריבונות על השטח שבין הירדן והים. 4. העם היהודי של ימינו, הוא המשך ישיר של אותו עם, עם אותם מאפיינים חברתיים, דתיים, מוסריים שחי פה בזמן מרד בר-כוכבא, והוא הנהנה הישיר את אותן זכויות וחובות של העם שחי פה בזמן המרד. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |