 |
צר לי, אבל אף אחד לא יוכל לשכנעני שצינוביץ' בפעולתו המתוחכמת משהו פעל ממניעים של ''הוכח את התקשורת'' גרידא.
לי אישית צורמת התמיכה לה זוכה צינוביץ' מהקהל הישראלי (עפ''י התרשמותי-יותר תומכים ממגנים), שעוטף אותו בהילת אנטי-גיבור שיצא נגד המסחור, הרייטינג, המיינסטרים והעורכים המוזיקלים. את כל הרייטינג והמסחור הוא מנצל בצביעות אין קץ לקידום אלבומו בתקוה שלא תיפח נשמתו באיבו כמו חבריו הקודמים.
אני מוצאת בתרגיל המלוכלך הזה נסיון צבוע ופוגע (אמנם לא בי אישית), שמטרותיו הן מסחריות בלבד, שוב גימיק, עוד פרסומת. הוא תופס בכבוד את הדוגמא לחברה ממוסחרת הנושמת רייטינג, אוכלת יחצנ''ות ושותה שעות מסך. חיים תפס טרמפ על התקשורת, והתקשורת תפסה טרמפ עליו. שניהם נהנו, הרוויחו, וכעת הם עתורי רייטינג.
לא נשרפתי, אני לא על כסא גלגלים ולא אוכל להגיד שנפגעתי מהניצול הציני להחפיר של הציבור הזה. נעלבתי מהנלוזות שלו והתביישתי ב''הקהל בבית ובאולפן'' שאכל בשמחה את כל מה שצינוביץ' האכיל אותו. אם לכאן הגענו בשביל למכור מוזיקה ו''להגיע לכל הציבור שרוצה לשמוע אותי ולא יכול'', (כן, זה ציטוט המביע זלזול וגיכוך על האמרה) אז באמת כדאי לשוב ולנגן לפרסומות.
ועוד משהו-אם הטלוויזיה לא היתה כ''כ ''מתוקשרת'', צבעונית, רודפת סקופים וכותרות, רייטינג ופרסומות, אז היא לא היתה טורחת להעניק לרמאי, לנצלן ולצבוע הזה אף לא דקת מסך בודדת.
אבל היא לא כזו.
אני לא קראתי את הראיון איתו, ואני לא עונה על קטגוריית ''צופי הטלוויזיה'' ובודאי לא תכניות ארוח. אבל עם יאיר לפיד וצינוביץ'-טרחתי. יכולתי באותו זמן להיות בחדר ולשמוע מוזיקה שקניתי ואהבתי בלי שהמציאו לי שאותו יוצר ניגן עם מדונה, עיצב שער להיי-פייב, שר עם בוב דילן וכתב לביטלס, בעוד שהוא גידם, חרש-אילם, ופליט הירושימה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש