|
||||
|
||||
נראה כי רבים וטובים טועים מעט בפרשנות משמעותו המקורית של מונח ה"היבריס". דווקא בעת החדשה, בערך במאתיים השנים האחרונות ובייחוד בתקופתנו, בעשרות השנים האחרונות, מקובל לייחס למונח זה משמעות ערכית-רוחנית נרחבת, כזו המופיעה בשיחה שלכם כאן. מחשבה זו התפתחה בעיקר עקב השפעת הספרות העוסקת בניתוח המחזאות היוונית, אך למרבה ההפתעה (אולי), ה"היבריס" המקורי עסק יותר בעניינים "קטנים", יותר ב"מיקרו" מאשר ב"מקרו" - הרבה יותר בנושאים שבין אדם לחברו מאשר בין אדם לטבע ולאיתניו או בין אדם לאליו/אלוהיו. ה"היבריס", היה חטא, חטא הגאווה - אך לאו דווקא חטא גאווה מסוג הבטחון העצמי המופרז של הקפטן סמית', שגרם לו להתנהגות בלתי זהירה ומסוכנת, לאו דווקא חטא מסוג הבנייה האקסטראווגאנטית שנעשתה במספנות הארלאנד-אנד-וולף - אלא דווקא הגאווה המביאה אדם להתנהגות בלתי נאותה, גסה ואלימה - כלפי אדם אחר. ה"היבריס", היה חטא - אך לא בהכרח במובן הדתי ולא במובן הפילוסופי (חוץ מאשר במחזאות הקלאסית, כאמור), כפי שהוא מופיע בשיח זה - אלא במובן ה*משפטי* - חטא שענשו בא לו לא מידי שמיים, בצורת אסונות גדלי-ממדים - אלא דווקא מידי *אדם* - חטא שענשו בא לו בהחלט באופן ממשי וארצי ביותר - מידי *בית הדין האתונאי*. בקבוצת העבירות שבמסגרת ההיבריס נכללו עבירות תקיפה, מכות, קטטות, גניבה, תקיפה מינית ועפ"י סברות מסויימות - גם אונס. הנה מה שאמר אריסטו על ההיבריס. מקובל כי דבריו מתייחסים לפשעים שבין אדם לחברו (כמוהם כמשפט האתונאי), וכאמור - יש בפשטות ובארציות שבהם משהו מפתיע, משהו מאוד "קטן", מאוד "מיקרו" - בניגוד כלשהו לתחושת ה"מקרו" המתקבלת מן המילים הגדולות, הנאות והפילוסופיות שהושמעו כאן: to cause shame to the victim, not in order that anything may happen to you, nor because anything has happened to you, but merely for your own gratification. Hubris is not the requital of past injuries; this is revenge. As for the pleasure in hubris, its cause is this: men think that by ill-treating others they make their own superiority the greater. ייתכן שלו היה אריסטו מתוודע אל סיפור הטיטאניק, הוא לא היה מדבר על היבריס ואף לא על לקחים נשגבים בענייני אדם-טבע, אלא היה מתרכז יותר, במקרה זה, בענייני החומר.ישנה ספרות מעניינת העוסקת בנושא זה, ובין השאר ספרו של פרופ' דייויד כהן, Sexuality, Violence, and the Athenian Law of 'Hubris', אך אנו נוכל להסתפק, כרגיל, בשירותיה התמציתיים והנוחים :-) של ויקי. |
|
||||
|
||||
ראשית, תודה על האינפורמציה המעניינת. שנית, הציטוט שהבאת לגבי ההיבריס מופיע בימנו, כמעט במלואו, כתיאור לאונס ולעברות מין בכלל. מענייין אם המחוקקים חשבו על כך. |
|
||||
|
||||
תודה על המידע. אני מכיר את העניין הזה, הרי ציטטתי מויקיפדיה בעברית... לגבי אריסטו - לדעתי, קשה להתעלם מקווי הדימיון בין אסון הטיטאניק לבין וטרגדיה ואפוס, שני נושאים שאריסטו הכיר היטב. כמו כן, מדובר באסון חסר תקדים בהיקף שלו ובסמליות שלו (לפחות בעת שארע) - זה מאד טבעי לנסות למצוא לו משמעות נשגבת. לכן שיערתי שאריסטו היה מלביש מוטיבים מהז'אנרים שהזכרתי (למשל היבריס) על אסון הטיטאניק, או לכל הפחות מספר את סיפורה כטרגדיה קלאסית. אם אני הייתי במקומו, ממש קשה היה לי להתאפק מלעשות את זה. אבל זו רק השערה, ייתכן שאני טועה. |
|
||||
|
||||
חופשי אח של אייל, מעבר לכך:בסיפורים מיתולוגיים רבים מופיע היבריס כמושג: מחוץ להומרוס (פגיעת פוסידון באנשי אודיסאוס על ההקטומבה שלא הוקרבה, ומחוץ לענישתו של נרקסיס ע"י נמסיס על השפלתה של אקו על ידו( מתאים במידה מסויימת לפרשנות של אריסטו אותו הזכרתם )ועוד ,יש את סיפורה של אראכנה שיוצאת חצץ נגד אתנה בקריאתה לאלה להתחרות בה בנול, השפלתה בהפיכתה לעכביש מופיעה בפרוש כתגובה להיבריס בו חטאה. הנה ההיבריס גם בהקשר של קריאת תגר על האלים בעצם הפגנת היכולת האנושית. (למרות שכאמור, לא לכך כיוונתי אני בדברים שכתבתי..) יש עוד הקשרים רבים למונח הזה, שכפי שצויין בכל התגובות שלעיל קיבל פנים רבות במהלך גילגוליו. |
|
||||
|
||||
כיוון שנראה שיש לך בקיאות רבה במושג ההיבריס, האם לדעתך ראוי היה להשתמש בו לגבי מגדלי התאומים ונפילתם? |
|
||||
|
||||
די אחי מיצינו, פשוט תקרא את כל הנ"ל , ותפריד באותה הזדמנות בין תפיסתי לבין התפיסה המיתולוגית בחלק מרעיונותיה. לבוקר טוב ולא מסטולי ולשבוע טוב וכן, ולהכל טוב, זה יכול להיקרא כמו שיר, לא? שיר פוסט מודרני עם מאפיינים קלאסיים והבטים שונים |
|
||||
|
||||
אני לא מומחה בתחומים הרלוונטיים, אבל הנה מה שנדמה לי: אם זה טבעי (לנסות למצוא לאסון משמעות נשגבת וגו') אז אולי כולם היו עושים זאת, אבל דווקא אריסטו לא. הוא הרי היה יותר מכולם פילוסוף "של הדברים הקטנים" והארציים, השכל הישר והחשיבה השיטתית. הוא הבין הרבה בטרגדיה ואפוס - כ*חוקר*, עמדה שמלכתחילה מצריכה ריחוק מסוים, ולא הזדהות מלאה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |