|
||||
|
||||
הבית הראשון מדבר על קלישאת הקץ של האדם המאמין. בהתחלה כלום ואז האור המרפה. והנה בבית השני שני השלבים של קודם: כלום ואחר-כך אור מתחלפים - קודם היה טוב, טוב עד שנזנחו חובות יום הכיפורים ולאחר מכן, במקום הנחמה הגדולה ובעקבות ההזנחה, ישנו כאב גדול של געגועים לא פתורים, בלי שום חסד. במקום לזכות לפחות במשהו יש קרחות מכל כיוון. באסה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |