 |
לא ראיתי את התגובה שלך בזמנו. מסכימה עקרונית עם תגובת האלמוני לשאלתך, אבל גם אוסיף שני דברים:
1. בחלקים רבים בספר, במיוחד בפתיחה, חייו ויוזמותיו העסקיות של הברון השודד אנדרו קארנגי1, הנערץ על כותב הספר, מובאים כמופת ודוגמא לחיים הראויים לראותם, יזמות ויצירתיות עסקית כהגשמה רוחנית, ומופיע בגדול האתוס לגבי התחלה מאפס כבן למשפחה מהמעמד הבינוני, ונסיקה לגבהים בזכות המידות האישיות והחלטה נחושה מספיק. נדמה לי שאיין ראנד היתה גאה בו (בשניהם בעצם).
2. אפשר להסתכל על הספר כמדריך טכני ליחסי אנוש - הוא נותן גם עצות להתנהגות בחיי הנישואין (למעשה פרק מיוחד) ולהתנהלות במצבי קונפליקט עם ילדים. אבל הראייה מסעיף 1 שלטת בו בעיקר. מופיעים שם למשל כל מיני סיפורים וטיפים לעידוד התחרות בין מחלקות ייצור שונות (לא יישכח הסיפור על הספרה "2", אותה רשם אנדרו קארנגי רשם בגיר על רצפת המפעל שלו, כשחשב שהפועלים לא מייצרים מספיק. ה-2 ייצג את מספר המכונות שיוצרו באותה משמרת. הפועלים במשמרת הבאה ראו "2" והחליטו שהם ייצרו במשמרת שלהם "3", וכן הלאה).
3. אני קראתי אותו בשנות ילדותי, לא זוכרת איך התגלגל לידי אבל הוא היה מהספרים החביבים עלי וקראתי בו שוב ושוב, מרותקת. נדמה לי שהיה לו ערך אנתרופולוגי עבורי: הוזכרו שם מושגים קסומים כמו גידול דליות בחצר האחורית, "שמלת לילה" (כתונת לילה?) לפעוט שדורש שיקנו לו פיג'מה דווקא, התכתבויות משרדיות בעט נובע על נייר פחם, אנקדוטות על אלינור רוזוולט והציפורים המצייצות בחלונה ועוד כהנה.
1 כפי שלמדתי, הוא לא קרוב משפחה של דייל כותב הספר למרות הדמיון בשם, אלא שדייל שינה את איות שם משפחתו כך שיתאים לזה של קארנגי (אנדרו), לאות הערצה ואולי סתם כדי לפתוח לעצמו דלתות מחמת הספק (ע"ע מרדכי דיסקונט).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש