בתשובה לאלי, 29/11/01 2:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מתאר אותי כצמא דם שכל הזמן חושב בהנאה על דמו של הציבור הפלשתיני בכלל ומנהיגיו בפרט. אין זה נכון כלל. אני מאמין באמונה שלמה שלו העריכו הפלשתינים שאנו מסוגלים לעשות מעשים דומים לשלהם, הם לא היו נוקטים כלל בדרך זו ומחפשים דרכים אחרות. (אולי חוזרים לאבנים כמו באינתיפדה הראשונה.) וכדי שיאמינו צריך קודם כל להזהיר ולפרט בדיוק מה אנו מתכוונים לעשות. להערכתי זה יספיק, בדיוק מאותה סיבה שברית המועצות לא תקפה בנשק גרעיני את ארצות הברית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני משוכנע שאתה אינך חושב בהנאה על שפיכת דמו של הציבור הפלשתיני, אולם אם היית מאזין מעט לערוץ 7, היית מגלה שרבים מחבריך למחנה אינם בדעה אחת איתך. (אגב, לא רק שם אלא גם בשמאל הצדקני). נקודת ההנאה או חוסרה היא משנית כאן ואינה מעניינת. אני דווקא תומך בדעתך להגיב באותה מטבע ואף לא פוסל על הסף את "תאוריית המשוגע" המשחקת לידיו של החמאס: לדוגמא, כתגובה על פיגוע בבגן ילדים הקוטל 20 פעוטות, ישראל צריכה לפגוע ב 200 ילדים פלשתינאים וכו'. ברור שיהיה קצת קשה מוסרית לפצע פעולות כגון אלה, אבל כל פוליטיקאי מתחיל יודע להשתמש בביטויים מרככים כמו "לצערנו" ו"הגנה עצמית" - הציבור בעזרת תעמולה נכונה ומסודרת בולע הכל. כמו שציין כבר דוד לוי בהקשר אחר "ילד תחת ילד". מטרתינו אולי שונות, אבל דרכינו דומות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |